תוכן

(סנהדרין כ"ו ע"ב) אמר רבי חנן, למה נקרא שמה תושייה, מפני שהיא מתשת כוחו של אדם, ד"א תושיה, שניתנה בחשאי, מפני השטן. ופרש"י, שהוא מקטרג ואומר תסתפק לעליונים ולא ימסרו הלוחות ביד משה. ד"א תושיה דברים של תהו, שהעולם מושתת עליהם. ופרש"י דברים של תהו, דיבור, וקרייא בעלמא, וכל דיבור אין בו משישה של ממש, כתהו הזה, ואעפ"כ עולם מושתת עליהם, ונוטריקון הוא, תו-תהו, שייה-משותת.
אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, שנאמר מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה תושיה.
ופרש"י מועלת, מהניא לשכח למודו, מפר מחשבות ערומים, נותן להם מזונות ומבטל מחשבות מלבם, שלא היו מניחין אותם לעשות תושיה ל"א מחשבה, שאם מחשב כך וכך, תעלה בידי מועלת להשבית הדבר, שאין מחשבתו מתקיימת, אפילו לדברי תורה, כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך, מסכת בגירסא, מפר מחשבות ערומים, שאין מחשבותיו עולה בידו אפילו לתושיה. מס' פירוש ריב"א, דאגת לב האדם על מזונותיו מהניא לשכח ממנו כל שאר מחשבותיו אף מחשבת דברי תורה.
י"מ מועלת משקרת ולא תצליח כלומר, אם אדם חושב הן להעשיר הן גם לדברי תורה לא יספיק, אלא כשעושה לשמה. ומהרש"א ועי"ל דאפילו לדברי תורה, שעיקרה במחשבת הלב, מועלת ולא סגי לו ללמוד אותה במחשבה בלבד, אלא צריך גם כן למגרסה בפה, כדאמרינן בעלמא בעקימת שפתיים הוי מעשה. וזה שכתוב, מפר מחשבות ערומים, הלומד תורה במחשבה בעלמא, מפר ומשתכחת ממנו ולא תעשינה, שלא תבא התורה לידי מעשה, כ"א בדיבור.
אמר רבה, אם עסוקין לשמה, אינה מועלת, שנאמר רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, עצה שיש בה דבר ה', היא תקום.