תוכן

פנחס תשל"ט

לכן אמור, הנני נותן לו את בריתי שלום (כה,יב)
ויל"ה ע"ד הרמז, מה הוא ענין ברית שלום. מה יש בברית הזו הנקראת ברית שלום.
הנה בסוף פרשת בלק כתוב: וירא פינחס וגו'. ופירש"י: ראה מעשה ונזכר הלכה. אמר לו למשה, מקובלני ממך, הבועל ארמית קנאין פוגעין בו וכו'. עכ"ל. היינו, שבית דין אין מורין לו לעשות.
משמע מכאן, שראה מעשה - שיש כאן מעשה לבד. ונזכר הלכה - היינו, שההלכה היא שאין בית דין מורין לו לעשות.
ועל דרך הרמז, ענין בית דין הוא ע"ד שארז"ל: שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל. שפירשנו, שהכוונה היא שלכל אחד ואחד מישראל יש לו בית דין, היינו, שבתוך האדם יש שכל הדן את כל דבר אם לעשות או לא, והוא דן על פי השכל. שזה נקרא בית דין של כל אחד ואחד. נמצא, שאם הדיין שלו הוא דיין שאינו ראוי, הוא כאילו נוטע אשירהקכו. ומטרם שהאדם זכה לתשובה הבית דין שלו הם דיינים שאין ראויים לפסוק הלכה בישראל.
וזהו - "ראה מעשה", שהעובד ה' שרוצה ללכת על דרך האמת הוא יכול לראות רק מעשים, ולא הלכה. שענין הלכה, מה שהשכל שלו צריך להכריע - אף פעם השכל שלו לא יחייב אותו לעשות על מנת להשפיע, היות שזה נגד רצונו לכן הבית דין שלו לא יסכימו לו לעשות ולכוון עמ"נ להשפיע. אלא אם כן הוא מתגבר ואומר: אני קנאי. היינו, אע"פ שהבית דין שלי אין מורין כן, אזי אעשה מעשה בלי שכל. שזה נקרא למעלה מהדעת.
ועל בחינת המעשה צריך להיות תמיד בהתגברות, שזה נקרא שתמיד הוא במלחמה, כמשרז"ל: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע. ופירש"י: שיעשה עמו מלחמה. ואם האדם הולך תמיד בבחינת למעלה מהדעת, אז הקב"ה אומר: "הנני נותן לו את בריתי שלום". על דרך שכתוב, "אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה". שפירושו, שלאחר שהקב"ה כורת ברית עם האדם, ברית שלום, אז אין לו עוד מלחמות. כמ"ש: "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלִם אתו".
הנני נותן לו את בריתי שלום. תחת אשר קנא וגו' (כה,יב-יג)
ויש להבין מהו "ברית שלום" בעבודה. ומהו "אשר קנא" וגו'.
כתוב: "אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה". משמע, שענין שלום הוא מתנה שה' נותן, שזהו - שכבר לא ישובו לכסלה. ומטרם זה, האדם הוא 'בעולה ויורד'. והיות שלכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, כי אין אור בלי כלי, לכן: תחת אשר קנא - זה נקרא 'הבא לטהר'. בריתי שלום - זהו המתנה.