תוכן

א) לכה דודי נצא השדה וכו'. דע, כי מלת לכ"ה, הם אותיות כל"ה. והוא, כי כל ערב שבת, נעשית המלכות כלה לבעלה, כי ביום שבת יפתח. ועולים רגליה מבין החיצונים, מימי החול, ובע"ש עולה לנה"י של ז"א, שהוא המקום הנקרא שדה תפוחין. כי הוא שיעור קומתה, כמו שידעת בדרוש של פסיעותיו של אברהם אבינו, וז"ל: לכן ראוי לבעלי המעשה, לצאת השדה בכל ע"ש, לחקל תפוחין קדישין, להכניס את הכלה העומדת שם בשדה, ולהכניסה לבית. וז"ס בתי בראי ובתי גוואי, ואין להאריך. ואמנם נקראת שדה, לפי כי ש' צורתה ג' ווי"ן, כזה: ש', והם אחורי נה"י דידיה, אלא שלהיותם באחור, הוצרכו להתחבר אורם, ונעשו צורת ש', לאזור כח, מאימת הקליפות העומדים באחוריים. אשר ז"ס אלהים אחרים, שהוא מלשון אחורים וז"ס מ"ש הכתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. וז"ס ש' של שקר, הנאחזים שם החיצונים. כי הם ק"ר, ולוקחים ש', ונעשים שקר.