תוכן

לך לך תש"מ

א) לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך במדרש: ר' יצחק פתח, "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך". (בר"ר לט,א)
להבין סמיכות הפסוקים. הנה כשמתחילים להדריך האדם ללכת בדרכי ה', מתחילים מבחינת החינוך, ומחנכים אותו לקיים את התו"מ בבחינת שלא לשמה, כמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"י(. ואח"כ כשרוצה ללכת בדרך האמת, אומרים: "לך לך מארצך", שארץ הוא מלשון רצון (כמ"ש במדרש (בר"ר ה,ז(: למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה( היינו, שהאדם צריך ללכת מהרצון הקודם, שהיה רק למלאות את הרצון לקבל הנקרא שלא לשמה. "וממולדתך ומבית אביך" - מהחינוך שהיה לו מקודם, שזה נקרא מצות אנשים מלומדה, שנקרא בחינת 'וממולדתך'. "אל הארץ אשר אראך" - שהוא הרצון להשפיע.
אבל הרצון הזה אין בידי אדם להשיג, כי זה נגד הטבע. לכן נאמר: "אשר אראך", שהקב"ה מראה לאדם את הארץ הזאת, היינו הרצון להשפיע. ומה שהאדם יכול לסייע לזה שה' יראה לו את הרצון להשפיע, הוא רק עם בחינת רצון, שרוצה לזכות לרצון כזה. אבל האדם מצד עצמו אינו יכול לצאת מהרגילות שלו.
ולזה אמר הפסוק: "שמעי בת" - היינו הפנימיות של האדם, ששם מקום משכן הנשמה, שיש בכוחה רק לשמוע שיש דבר כזה שנקרא להשפיע, אבל אין זה ביד האדם לראות את זה, היינו להשיג אותו. לכן נאמר, אם רק יהיה לך שמיעה, כלשון חז"ל: 'שמיעא לי', כלומר, סבירא לי, שהכוונה היא שהאדם יחשוק לזכות לבחינה זו. אז הפסוק מבטיח לאדם: "וראי" - שיזכה ג"כ לראות. "והטי אזנך" - לשמוע שיש דבר כזה במציאות, שהאדם יכול לעבוד רק להשפיע ולא לתועלת עצמו. אז תזכה ל-"ושכחי עמך ובית אביך". ואז - "ויתאו המלך יפיך", היינו את המדות החדשות, שהם בחינת להשפיע ולא לקבל.
וזה נקרא "אל הארץ אשר אראך", שהקב"ה יראה לו בחי' זו, היינו, שיתן לו הכח שיוכל לעסוק בעמ"נ להשפיע. וזה נקרא - "ארור הגבר אשר יבטח באדם", שחושב שיהיה פעם שהגוף יתן לו רשות לעסוק בעמ"נ להשפיע, כי על זה נאמר: "שוא תשועת אדם". אלא זה מתנה מן השמים, וז"פ "ברוך הגבר אשר יבטח בה'".
ובזה נבין מה שמובא במדרש (בר"ר לט,ח): אמר רבי לוי, בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים. אמר, הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור. אמר, הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב"ה, לזרעך אתן את הארץ הזאת.
בשעה שהיה מהלך בארם נהרים, שראה שפוחזים בכדי לקבל שכר, שענין אכילה ושתיה מרמז על השכר שמקבל עבור העבודה, היינו, שעוסקים לתועלת עצמו. אז אמר: לא יהא לי חלק 'בארץ' הזאת, היינו ברצון הזה, שהוא לתועלת עצמו. וכשהגיע לסולמה של צור, היינו, בחי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. צור, מרמז על 'צור ישראל'. וראה אותן עסוקין בניכוש - היינו שתולשים את המדות רעות שיש בהם, מטעם שהגיע הזמן שצריכים לעשות כך, ולא מטעם שכר. וכמו כן עודרין - מטעם שהגיע הזמן שצריכים לעשות כן, וזה נקרא "בשעת העידור", ולא מטעם תועלת עצמו. אמר על רצון כזה: יהא חלקי בארץ הזאת. אז הקב"ה הבטיח: לזרעך אתן את הארץ הזאת. היינו, שיתן להם את הרצון להשפיע.