אמרו שבראשית נמי מאמר הוא, ויל"ד ולמה לא כתיב ביה מאמר כמו ביתר הט' מאמרות, אלא התירוץ האמיתי נראה לי בעה"י שזה נתגלה כסדר, שצריך המתפלל לחתוך בשפתי', ואז שפתי' ברור מללו לעיני כל ישראל, וראו גוים ויתמהו שבראשית הוא מאמר מפורש כל צרכו, והבן, ואפרש המראה באריכות כפי הנראה לי, ובין בדברים.
עי"ש בד"ה. וסודם של דברים כי אז נתבאר שורש של כל השרשים, שכן ראוי לפרש כל דבר מתחילתו, לכן בא הדיבור ג"כ בתחילת דבר ה', בסוד שם המפורש מבאר סוד שורשא, והוא ענין כל המוסיף גורע ע"ש, שבהיות לכל פרצוף ראש וסוף כי כל הפרצוף לכלי א' נחשב, והגם שעומד בד' עולמות אבי"ע, אלא שאותו הכלי מחובר מתרי"ג כלים רמ"ח ושס"ה, ותחילתו הוא הראש, וסופו הוא יסוד ועטרה, דהיינו יצירה ועשיה לפי המתבאר שם, (ולא תקשה כי שם עטרה היא כתר נוקבא, וא"כ למה הוא סוף, אדרבה, אלא שצריך מקודם להעברת הערלה וכו', ואז הוא בחי' כתר נוקבא, משא"כ מקודם, והבן).
ולכן האור הנמשך ועובר דרך שלם, וכשמגיע לסופו דהיינו לעטרה שהיא סוד עשיה, פוגע באור נוסף שהיא הערלה החופפת על אותו העטרת יסוד, שהיא סוד ע' דעשתי עשרה, ותיכף נעשה מן י"ב י"א דכל המוסיף גורע ע"ש, דהיינו שהס"א נבדל מהראש של הקדושה בסוד שחיטת ב' סימנין, קנה חכמה וקנה בינה, שהגוף שלו יונק עד כאן דרך ב' הקנים הנ"ל, מן הנשמה הקדושה ונשמה מן השכינה וכו', כמו שמבואר שם בד' ב' ד"ה הגוף נמשך, ע"ש.
שם דף ב' ד"ה וז"ס המשך חיים וכו': מבאר ענין שורש הזמן חיים הניתן לאדם, שבאמת שנראה כמו שלשלת גדול מאור נצחי שעובר דבר המפסיק. ועושה בו פיסקי פיסקי, (שהיא סוד על כל נשימה ונשימה תהלל י"ה) סוד סתימות הצנורות מעברות הנשמה, שלכל פסקא ופסקא צריך זמן מיוחד לפותחו ולהשלימו, וז"ע רגעי הזמן ע"ש.
עו"ש, ד"ה אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא: והענין, שכל מאור המוציא תולדה ומקיימת אותה כידוע, צריך ממש להשתוות אליה, שכל אחד מוליד בדומה לו, לכן סדר הפועל בג' בחי', דהיינו סוד המאור השרשי שממנו נמשך הכל בכללות, הוא סוד קב"ה. ויש בחי' התפשטות, פי' דרכים שבהם הולך, פעמים במכוסה פעמים במגולה הוא סוד התורה, וע"י הליכה זו יוצא סוד השלימות שנקרא ישראל, שזה מזהיר ומשפיע את השלימים.
וכמו כן ג' בחי' בתולדות, דהיינו אדם יוצא לפעלו ולעבודתו (דהיינו הנשמה) בסוד קב"ה, והולך בדרכיו אשר צוה ללכת בהם בסוד רצוא ושוב, שהוא סוד התורה שבפיך ובלבבך לעשותו, וכשנשלם, מתפאר בו בסוד ישראל אשר בך אתפאר, וזה חד הוא, כי כל פועל מוציא פעולה, הוא מתדבק אל פעולתו ממש, שבאופן הזה מקיים אותה ע"ש.
(וז"ס מאן דנפח מתוכו נפח (וז"ע נשמת אל חי וכו' ע"ש) ולכן כמו שהקב"ה מסתכל בתורה וכו' כן הנשמה מזומנת לילך בדרכי התורה עד שנשלם בסוד ישראל).
ר"ת – בא"י - באלוקי ישראל: