א"ך מנחם אב עטר"ת
בשער הכללים, בריחוק האור תקון ג' רישין רדל"א, ואין ומ"ס כנגד כח"ב שבשאר פרצופין, ונקרא עתיק סתם, וז"ת נקרא עתיק יומין, ואלו הם הנשמות ופנימיות דא"א, והם בתחילה בגולגלתא דיליה ז' תיקונים, ג"ט קר"ע פ"ח, סוד ההתפשטות א"ס עם י"ג תיקוני דיקנא דיליה, ואותן ז' תיקונים בגולגלתא שנתפשטו עד המקום שהי' נקודות המאנין תבירין מתחילה, ואחר שנעשה פרצוף שלם דא"א, נעשו ב' פרצופין דאו"א.
ונראה הפי' לפי הכלל שאין מקום ריקן חלילה, נמצא בפרט במקום הנעלה מאוד כידוע, אשר ע"כ כל הנסיעות קדושות עד אין שעור וערך, וזה תיקון הא' שנעשה אחר השבירה סוד עתיק ונוקבי', שהיא סוד מ"ה החדש וב"ן, וכידוע שאין שם בחי' נוקבי' לבדו אלא לפני' סוד מ"ה החדש, ולאחרי' סוד ב"ן כנ"ל, שהוא סוד אב"א, וזה הזווג הוא אינו מושג כלל, והבן מאד.
ומה שמושג הוא בחי' ע"י בהתפשטותו בא"א בסוד ז' תיקונים בגולגלתא, ובסוד זה נעשה א"א לפרצוף שלם, בסוד ליום שכולו ארוך, ששם אריכות ימים של זה, והבן.
אבל חג"ת שלו נתלבשו אז באו"א בסוד ידיו הנגבהים לגבי ראשו, והם פנים ופנים.
פי', שכאן נעשה גילוי גדול שע"כ ואפי' בא"א, לא הי' הגה מושג לבחי' פרצוף בשלימות לבדו, אלא רק השפעתו וקיומו את הבן הי' מושג, שע"כ הי' עומד לימינו של הב"ן, אבל כאן הוא עומד מתוקן לפרצוף שלם לבדו, בסוד אבא יד ימין, שהע"ב מתלבש בו, וכן אמא יד שמאל, שהס"ג מתלבשת בו, וע"כ נגבהים כלפי הראש, והבן, שזה השורש המגלה סוד ע"ב וס"ג לתחתונים אח"כ בסוד חג"ת דאריך, שזה הפועל בראשונה היטב, אבל נה"י דאריך לא באו עדיין בסוד זה מלובשים, והם אור בלי כלי, דהיינו אינו מושג, ולכן עלו ונתכללו בחג"ת שלו, כי מחמת שמגולין ובוכין בסוד ברוך כבוד ד' ממקומו, וזה גרם להם להיות עולים להתכלל בחג"ת, כיון ששם בתיקון או"א נכללים, (ואולי הטעם שבהכלל הזה כיון שהשפע אינו באה לתחתונים בסוד פקיחא דלא נאים וכו', ורק מושג היותו במקומו סוד מציאות הראש, וז"ס בוכים) וכיון שעולים ונכלל יסוד דאריך בתפארתו העליונה, ע"כ מוציא ש"ך הבל לימין ולשמאל, שההבל הזה נהיו למוחין לאו"מ, דהינו לעוררם לזווג.
והנה זווג הזה דאו"א לא היה באתערותא דלתתא, אלא בתורת חסד בסוד עולם חסד יבנה, ונראה כי גם עליתן של התחתונים שם לא הי' להמשיך אלא להשאר ולהדבק שם ובזווג הזה יש ג' בחי', נשיקין מאבא לאימא, ומאימא לאבא, שזה כלים דח"ג לז"א, והמשכת הבל מאימא לאבא שורש הנצח דז"א, והמשכת הבל דאבא לאימא סוד ההוד דז"א, ודיבור דאבא בפיוסין לאימא סוד כלי המלכות, אבל אימא אין לה דיבור כי התובעת בפה יוצאת שלא בכתובה, והבן, (ואולי ז"ס בחכמה יסד ארץ) מפני שאימא לא דיברה בשעת מעשה.
ר"ת – שע"כ - שעד כאן: