וז"ע נישוקין חיבוק ויחוד, דידוע שבמקום שחושב האדם שם נמצא, ולכן בשעה שמסתכל בציצין ופרחים של הכלי, דהיינו בחי' חכמת הפועל בנפעל, שז"ע ראש הכלי, נמצא מתדבק ראש האדם החושב בראש הפועל את הכלי, דהיינו חב"ד בחב"ד כביכול, וזה בחי' נשיקין.
כי בודאי הי' צריך הרואה להשים כל חכמתו וכל השכל שבו להבין את אותן הציורים, וכיון שבאותן הציורין כח הפועל בחכמה ושֵכל בהם, הרי הוא התדבקות רוחא ברוחא.
ואח"כ כשמסתכל בארכה ורחבה ובית קבולה, דהיינו אהבה ויראה ותפארת שהי' לאומן בעשותה אותה, א"כ במאי הוא רואה, הלא בחג"ת שלו עצמו, כי אהבתו של חבירו רואה ומרגיש במדת אהבה שלו, וכן רואה מדת יראה של חבירו במדת יראה שלו, וכן ת"ת, ולכן כשמחשב ומסתכל באוי"ר ות"ת שֶשַׂם הפועל בהכלי, שם המסתכל נמצא דבוק באותן המדות שלו ממש, וע"כ הוא בחי' חיבוק גופא בגופא.
וכשמחשב הגולמא שבכלי, א"צ שֵׂכל רחב לזה, ובסקירה אחת יבינו, ולכן הוא בחי' יחוד, והבן, דהיינו נה"י בנה"י.
והטעם שהיחוד חשוב יותר מחיבוק ונשוקים, מפני שחיבוקין ונישוקין נמצאים ג"כ בסוד תענוג תמידי.