תוכן

משל לכבוד חג הפסח ששמעתי בשם הרבי מקאצק זצ"ל, שבעיירה קטנה היו שני סנדלרים חברים, אחד גוי ואחד יהודי. פעם עבר עליהם חורף קשה שלא הרויחו כלום והיו מחוסרי לחם, אמר היהודי לחברו הגוי, בוא עמי העירה נלך מבית לבית, כעת אחר פורים ולפני פסח, אצל היהודים נהוג שכל הפושט יד נותנים לו, ונרויח את כל מה שהיינו יכולים להרויח משך כל החורף. הגוי ידע לדבר אידיש וידע קצת גם את מנהגי ישראל והסכים, נסעו העירה ואספו כסף. כשנכנסה השבת, הלכו שניהם לבית הכנסת, אחר גמר התפילה עמדו בין האורחים, ובעת שבעלי הבתים יצאו, הזמין כל אחד אורח לשבת. הי' מי שהזמין את היהודי והי' גם מי שהזמין את הגוי, והגוי כבר ידע לקחת סידור עם כוס ביד, ועשה עצמו כאלו עושה קידוש ואכל על שלחן יהודי.

 כשהגיע ערב פסח, אמר היהודי אל הגוי, היום אנו נסבול קצת כי לא אוכלים לחם רק בבוקר, וכל היום לא אוכלים לא לחם ולא מצות ותסבול קצת רעב, אבל בעד זה בלילה תאכל סעודה כזו שמעולם לא טעמת ולא אכלת, בשר ודגים מצות ויין וכל מעדנים. הגוי קיבל עליו הכל, סבל משך כל היום של ערב חג הפסח וחיכה לסעודת הלילה. בלילה הלכו שניהם לבית הכנסת כמו בכל שבת, ואחרי התפילה עמדו על יד הפתח, איש אחד הזמין לליל הסדר את היהודי ואיש אחד הזמין את הגוי. באו הביתה, הגוי ראה את ההכנות והבין שמה שחברו אמר לו הכל אמת, שלפי ההכנות תהי' כעת סעודה גדולה. הוא הי' רעב, ובכליון עיניים חיכה שיתחילו כבר לאכול. ראה שכבר עושים קידוש, ולפי ידיעתו מכל שבת שמיד אחר הקידוש מתחילים לאכול, שמח מאד. כשגמרו כל אחד מאנשי הבית לקדש, ראה שבעל הבית נוטל ידיים והבין שמיד אוכלים סעודה, אבל במקום לתת אוכל הוא נותן ספר הגדה לכל המסובין, הוא לקח את ההגדה ביד, הסתכל מה שאחרים עושים הוא עשה גם כן, ראה שאומרים ואומרים בלי סוף, הוא לא ידע מה לעשות, כי הי' נורא רעב, אבל לא היתה לו ברירה כי בבית לא הכינו שום דבר עד שגמרו את ההגדה. ראה שבעל הבית מתחיל לחלק לכל אחד משהו, גם הוא קיבל חלק גדול וזה הי' מרור. כשטעם את המרור, חשב שזה סם ורוצים להרוג אותו, קם בכעס ונתן דפיקה חזקה על השלחן קילל את חברו ואת כל ישראל וברח הביתה.

חברו היהודי שאכל את הסעודה, כמובן שהוא התאחר לבוא עד חצות הלילה, והגוי לא הלך לישון וחיכה לו שיביא לו קצת אוכל. היהודי בא, והגוי יצא כנגדו בצעקות וכעס. היהודי לא ידע מה קרה לו, שאל אותו, וכי לא נתנו לך לאכול? סיפר לו כל מה שעבר עליו, שאמרו את ההגדה ואמרו בלי סוף, ואחר כך נתנו לו משהו כמו סם. אמר לו היהודי, חבל, אם הי' לך עוד קצת סבלנות היית אוכל סעודה שלא אכלת מימיך.

 אבל לגוי אין סבלנות, ואנו היהודים אכלנו כבר המרור ונזכה אל הסעודה של משיח צדקנו אמן.