תוכן

לט. אמנם יש ביניהם חילוק ומרחק רב, דהיינו "מדעתו ושלא מדעתו". אשר סוג האחד אשר חובם נגבה ע"י הגבאים של ההתפתחות, נמצאים פורעים חובם "שלא מדעתם", אלא הגלים סוערים ובאים עליהם על ידי רוח החזק של התפתחות הדוחפים אותם מאחוריהם ומכריחים הבריות לפסוע קדימה. הרי שהחוב נפרע בעל כרחם ביסורים גדולים, על ידי הגילויים של כחות הרע הדוחפים אותם בדחיפה מאחוריהם (ויז-א-טערגא). אולם הסוג השני, פורעים חובם שהוא השגת המטרה, "מדעתם" מרצונם עצמם, בהיותם חוזרים אחרי העבודות הסגוליות הממהרות את התפתחות חוש הכרת הרע, על דרך שנתבאר במאמר מהות הדת ומטרתה (מאמר לב אות ה' בדיבור המתחיל התפתחות מדעת, עיין שם היטב), שעל ידי העבודה הזו נמצאים מרויחים בשנים: ריוח אחד, שהכחות הללו המתגלים מתוך עבודתו ית' נמצאים ערוכים לפניהם בבחינת כח המושך בדמות חשק מגנטי (מבחינת ויז-א-פראנטא) שהמה אצים ונמשכים אחריו מרצונם מחשקם על פי רוח האהבה, ואין צריך לומר שנשללים מכל צער ויסורין כמו הסוג הראשון. וריוח השני, שהמה ממהרים להם התכלית הרצוי, כי המה הם הצדיקים והנביאים הזוכים ומשיגים את המטרה בכל דור ודור. כמבואר במאמר מהותה של חכמת הקבלה בקונטרס א' ד"ה על מה סובבת החכמה (מהותה של חכמת הקבלה מאמר מח אות א). והרי לעיניך מרחק רב מבין הנפרעים מדעתם להנפרעים שלא מדעתם, כיתרון האור של נועם ותענוג על החשכות של יסורין ומכאובים רעים.