תוכן

סדר התפתחות השפות
לח. אלא כל דבר יש לו התפתחות דרגיית (-הדרגתית), ועל כן הלשון שנוח יותר לשמש עמו, הוא שהתפתחותו נשלם קודם בזמן. ולפיכך תחילת הביכור היה בשפה התנכי"ת, להיותה הנוח בלשונות, והיה השימוש עמה מרובה ביותר, ואחריה בא שפה ההלכית, להיותה כולה טבועה בשפה התנכי"ת, גם משום שהיו צריכים לשמש עמה להורות העם הלכה למעשה. ושפה האגדית, נמצא ממנה באמת גם בתנ"ך במקומות לא מעטים, אלא בדרך שפה עוזרת, מפני שהחדוד שבה ממהר תפיסת הענין, אמנם אי אפשר להשתמש בה בבחינת שפה יסודית, להיותה חסרה הדייקנות של שורש וענפו כנ"ל, ועל כן נשתמשה במיעוט, וממילא לא נתפתחה גם כן. ואף על פי שהאגדה היתה בשימוש רחב בזמן התנאים והאמוראים, הנה היה זה על ידי הסמיכה על שפה התנכי"ת לפתיחה, כרגיל בדברי חז"ל 'פתח רבי פלוני וכו', ועוד סיועים. ובאמת כל הרחבה הזאת שבשימוש לשון זו בזמן חז"ל, התחיל מעת גניזת השפה הקבלית כנ"ל (אות ה') ע"ש. דהיינו, גם כן בימי רבי יוחנן בן זכאי וזמן סמוך מקודם לו, דהיינו, ע' שנה קודם החורבן, מטעם הנ"ל, ודי למבין.