תוכן

בסעודת שבת פרשת אח"ק כ"ג למב"י תש"ט אמר על מה שאומרים "לחיים" בזמן ששותים יין, הוא על דרך מאמר רז"ל: חמרא וחיי לפום רבנן ותלמידיהון. שלכאורה קשה, למה דוקא לפום רבנן וכו', ולמה לעמי הארץ לא. אלא, שענין לחיים מה שאומרים הוא לרמז על חיים עליונים, שבזמן ששותים יין צריכים לזכור שהיין מרמז על יינה של תורה, לזכור שצריכים להמשיך בחי' אור תורה, שנק' חיים. משא"כ חיים גשמיים נקראים בדברי רז"ל: "רשעים בחייהם קרויים מתים". לכן דוקא לרבנן יכולים להגיד "חמרא וחיי", ז"א שרק הם מוכשרים להמשיך חיים רוחניים, משא"כ עמי הארץ שאין להם כלים, לזה לא שייך לומר שימשיכו. (ואולי "לפום רבנן", היינו כמו לפי דעתם של רבנן, ז"א חיים שנקראים אצלם חיים, היינו חיים רוחניים).