נח) אמר השכל: זהו ענין חטאו של אדה"ר ודאי. וצריך שאפרש לך בראשונה ענין עץ הדעת טוב ורע, שהוא המצוה הראשונה שנצטוו עליה. והנה ענין זה נתבאר בדברי האר"י ז"ל, ובדברי רשב"י גם כן, בהרבה דרכים, במקומות ומדרגות רבות, וכולם אמת. כי זה כלל גדול בחכמה, שהיות שכללות כל ההנהגה וכל הפעולות הנמצאות בה, נכלל בספירות, ע"כ צריך להבחין בהם פרטים רבים, כי הם אינם אלא עשר, ויהיו כללות כל ההנהגה כולה257. אך האמת הוא שפרטיהם רבים. ותהיה ההנהגה נחלקת בהם לסוגים, ויהיו עשרה; ואח"כ הסוגים יתחלקו למינים, והמינים לפרטים, עד שיהיו הולכים לאין תכלית258.
והנה צריך לדעת עוד, כי כל פעולה יוצאת בהסכמת כל המאורות כולם, להיותם כולם כלולים מן הכל, פירוש - שכל אחד מהם משקיף ומביט על כל הבריאה כולה259. ונמצא, שיש בהם מה שיביט לכל מאור מכל המאורות כולם260, שהם שרשי הבריאה. ועל כן, בהקדמת פעולה לימצא261, שהיא תלויה ונמשכת באחד המאורות, יהיו כל המאורות אחרים מסכימים לפעולה זאת, ומתקבצים להוציא אותה למעשה, בבחינת מה שיש בהם מבחינת המאור ההוא גם כן, מה שהם מביטים למציאות המאור ההוא262. ולכן פעולה אחת הנעשית בדרך אחד במאור אחד, הנה יתפעלו ממנה כל שאר האורות ג"כ. ע"כ ענין אחד או מעשה אחד יתפרש במדרגות רבות263, וכולם אמת, כי [ל]כל המדרגות ימצא חלק בפעולה ההיא. וכל שכן ענין העצים האלה, שהם כוללים ענין סדר כל הבריאה כולה, בהמשך כל הספירות זו עם זו, והתנהגן זו עם זו, וזו אחר זו - כפרטי264, וכתכונה הפרטית אשר רצה שיהיה בהן המאציל ית"ש265, לפי הכונה אשר כיון בבריאת עולמו.
נט) אמרה הנשמה: אם כן, מי שירצה לדעת זה הענין, יצטרך לדעת כל המקומות האלה שהוזכרו בם שני העצים האלה. אך כמדומה לי שאין לדבר סוף, כאשר אין סוף למדרגות ולהתעלותם.
ס) אמר השכל: מי שהיה רוצה לדעת כל הפרטים, היה צריך לו לדעת זה שאת אומרת; ובאמת ענין זה אין לו סוף כלל. כי כל מעשה ה׳ - להיות מביט על כל הבריאה והנהגה - אין לו סוף ודאי266. והוא ענין ששיבח עליו המשורר (תהלים צב, ו): "מה גדלו מעשיך ה׳ מאד עמקו מחשבותיך", כי לא על הרבוי הוא מדבר "מה", אלא על הגודל שיש לכל המעשה - שאין לו סוף, ומפני היותו מביט על הכל, כאשר דברתי. כי על הריבוי אומר במקום אחר (תהלים קד, כד): "מה רבו מעשיך ה׳".
אמנם מה שצריך לדעת בדברים האלה, הוא הענין היותר עיקרי שבהם, שהוא כמו שרש לכל הדברים הנמשכים ממנו. כי שאר הדברים נדבר מהם לפי המזדמן בדרושים הפרטים במקומם ובזמנם267. עתה איפוא, אפרש לך ענין העצים האלה, המצוה והעבירה, בדרך עיקר לפי הנהגת הבריאה, שאחריו נמשכו כל הדברים הנאמרים בענין זה.
דעי, כי מתחילה עשה המאציל ית"ש את עולמו בדרך שיהיה מוכן לקבל מיד השלימות האחרון על ידי מעשה אחד שיעשה אדה"ר שיזכה בו; וגם להתקלקל בכל הקלקולים, שבאמת נתקלקל אחר כך, כיון שלא עשה אדם המעשה שהיה צריך לעשות. והספירות שבהן מנהיג את עולמו, הוכנו בהכנה זאת - להיות מנהיגות בסדר אחד אם יעמוד בציוויו, ולהיות מנהיגות בדרך אחד אם לא יעמוד. ואז268 היתה הבריאה עומדת בשיקול אחד - להשתלם או להתקלקל269. והנה לפי זה נמצאו ג׳ מצבים לעולם: המצב שהיה, שהוא מצב שקול להשתלם או להחסר; מצב שהוא הוה, שהוא מצב מקולקל, העולה ויורד לפי הזמנים, לפעמים מתקרב יותר אל התיקון ולפעמים מתרחק, ולפי המצב הזה הם כל מקרי העולם מימות אדם עד סוף השיתא אלפי שנין; ומצב שהיה ראוי להיות270, שיהיה לעתיד לבא, שהוא מצב השלימות האחרון שיהיה בחידוש העולם.
ואפרש לך מצב הראשון - מצב שהיה271. צריך שתדעי כי כונת המאציל ית"ש היה להכין פעולתו בדרך שיהיה מה שמונע ממנו, לפי גזירת רצונו ית׳, ההשפעה השלימה בתכלית, ולברא נברא אחד שיהיה בכחו להסיר המניעה הזאת272. ואז תהיה ההשפעה שלימה לגמרי, בזכות הנברא ההוא. וכבר שמעת, שכדי שיהיה הכח הזה לנברא הזה, צריך שיהיה לו הבחירה, מצד מה שיהיה לו כח להחזיק המניעה ההיא גם כן273. שאם לא כן, אם ירצה בכך274, לא היה נקרא שיהיה הנברא מסיר המניעה, אלא שרצונו ית׳ עצמו היה מסיר המניעה275. ואז היה הכל אחד - אם לא היה משים אפילו מתחילה את המניעה הזאת. אמנם הנה כיון שהוא ביד הנברא לעשות זאת בבחירה גמורה, הנה אפשר שלא תוסר זאת המניעה, ולא היה הדבר בא לעולם אל תיקון שלם276. ולכן הכין המאציל ב"ה תיקון לכל, והוא באמת ענין העונש, שכבר אמרתי לך, שאין לנקם , אלא לתיקון. וכל אותם הז׳ דברים שקדמו לעולם, המוזכרים לחז"ל277, הם כולם דברים שהם צריכים לעולם לשיהיה לו סוף סוף תיקון על כל פנים. והנה העונש הוא, שהנה כאשר אדם חוטא, מגביר המניעה הזאת על ידי חטאו, ובכח העונש תסור תגבורת המניעה הנמשכת מן החטא, והכל נתקן בתיקון הראוי.
257. אף על פי שהן רק עשר ספירות - הן כוללות את כל ההנהגה, כי בכל אחת יש הרבה פרטים, כמבואר להלן.
258. כל סוג, דהיינו כל ספירה, שוב מתחלק לעשר ספירות, ע"י התכללות הספירות זו בזו כנ"ל, וכן הלאה - כל פרט מתחלק שוב לעשר.
259. - כל ספירה פועלת בתיאום עם כל הספירות שמנהגות יחד את כל הבריאה.
260. לכן בכל ספירה כלולות כל הספירות, כיון שהיא צריכה להביט ולפעול בתיאום עם כולן.
261. כאשר מתחילה פעולה אחת לפעול.
262. כל פעולה היוצאת מספירה אחת, מתואמת לכל הספירות. כאן מוסיף - יתר על כן, הספירות האחרות משתתפות בהוצאה לפועל של פעולת הספירה ההיא, כל אחת מבחינתה היא (כיון שפעולת החסד מתואמת גם לספירת הגבורה - מבחינה זו משתתפת גם ספירת גבורה להוציא את הפעולה לפועל).
263. - לפי כל ההשלכות שיש לפעולה זו בכל הספירות.
264. שליטת ספירה אחת בפרט, שבאה אחרי שליטת הספירה הקודמת שספירה זו נובעת ממנה.
265. המובן: אשר רצה המאציל ית"ש שיהיה בהן [לכל ספירה - תכונתה הפרטית].
266. כל מעשה השי"ת נעשה בהתאמה עם כל חלקי הבריאה, ועם כל פרטי ההנהגה. וא"כ לכל אחד ממעשי השי"ת יש תוצאות והשלכות בכל פרטי הבריאה, ובכל פרטי ההנהגה. ולכן מחמת היקף כל מעשה השי"ת אין אנו יכולים לרדת לעומקו, אפילו של מעשה אחד.
267. השלכות חטא אדה"ר מתפצלות להרבה בחינות פרטיות, כמבואר לעיל. דברי הרשב"י והאר"י עוסקים בדרושים שונים, בפרטי הבחינות השונות, שאליהן הגיעו תוצאות חטא אדה"ר.
268. - לפני החטא.
269. עי׳ בספר דרך ה׳ (א, ג, ו), שם מבואר שבתחילת הבריאה עמדה הבריאה במצב שקול - בין האפשרות להשתלם או להתקלקל. אמנם ע"י החטא נתחזק צד הרע, והופרע מצב שקול זה. וכן כל מעשה טוב או רע משפיע לחזק צד זה או צד אחר, כמבואר כאן להלן.
270. אילו אדה"ר היה עומד בנסיונו, ועל ידי זה הוא וכל הבריאה היו באים לידי שלמות.
271. להלן מקדים הקדמה על אופן תיקון העונש. בסימן סו חוזר לביאור מצב הראשון של האדם - מצב שהיה. ברם לדאבוננו נפסק הביאור בראשיתו, והמשכו חסר.
272. מעשי השי"ת ראויים להיות בתכלית השלמות, כפי שהוא שלם, אלא כדי לתת אפשרות לעבודה לאדם, ברא את מה שמונע את היציאה לפועל של השלמות, ועל האדם לסלק את המניעה הזאת (עי׳ בספר דעת תבונות, סי׳ כו).
273. על ידי שאינו עומד בנסיון -הוא מחזק את מניעת ההשפעה.
274. - להסיר את המניעה.
275. רק אם יש לפני האדם שתי האפשרויות: לקלקל, דהיי׳ לחזק את המניעה; ומאידך - לתקן, דהיינו להסיר את המניעה, נקרא שיש לו את הבחירה הגמורה, והתיקון נקרא על שמו.
276. ברם כיון שניתנה הבחירה בידי האדם, קיימת לכאורה הסכנה שלא תבא הבריאה לתיקונה לעולם.
277. עי׳ פסחים נד ע"א.