תוכן
לה)
י' דאויר: החיבור דה"ת בעינים, הנוהג בעת קטנות, ה"ס ה
י' דאתערב באור ונעשה אויר. כי מחמת עלית ה"ת ירדו חב"ד שהם בחי' אור דג"ר, ונעשו לחג"ת שהם בחי' רוח נפש, הנק' אויר. ולעת גדלות, ע"י הארת הזווג דע"ב ס"ג, יורדת הה"ת מעינים למקומה, וג"ר חוזרים אל הפרצוף, כנודע. וז"ש בזוהר
בראשית דף ט"ז ע"ב, עה"כ
יהי אור ויהי אור, שהוא "אור דכבר הוה", כי "
י' אתפשט" ונפיק מאויר, "ומה דאשתאר אשתכח אור". דהיינו כנ"ל, כי הה"ת יורדת מעינים למקומה, ואז חוזר האור דג"ר לפרצוף כמקודם לכן. ונמצא שאין כאן חידוש האור, אלא אותו האור שהיה מתעלם מקודם מחמת עלית ה"ת לעינים, חזר עתה אחר שירדה משם הה"ת.
והנה מוחין אלו הנ"ל, שנוהג בהם עליה וירידה, שפעם הם בבחינת אויר ופעם הם בבחינת אור, כפי מעשה התחתונים, נוהגים רק בישסו"ת ובבחינת
ל' דצלם, אבל אינם נוהגים באו"א עלאין, להיותם תמיד בבחינת חסדים. וכן אינם נוהגים ב
ם' דצלם שהם ג"כ בחינת או"א עלאין דתבונה. וז"ס שה
ל' דצלם נקרא מגדל הפורח באויר. כי פעמים הם בבחינת אור כי ה
י' נפיק מאויר ואשתאר אור, ולפעמים הם בבחינת אויר, כי מחמת פגם התחתונים חוזרת הה"ת לעינים והי' שוב נכנסת באור ונעשה אויר, והבן. עי'
תשובה נ"ה. (אות
קל"ד ו
קל"ה).
