תוכן

הנה יש בחי' אשה ויש בחי' בעל. אשה נקראת דלית לה אלא מה דיהיב לה בעלה. ובעל נקרא שהוא עצמו ממשיך לתוך בחינתו כל טוב. הנה ברכים נק' בחי' הכנעה, כמ"ש "וכל ברך לך תכרע" (תפילת עלינו לשבח).
ובענין ההכנעה יש ב' בחינות: א) מי שמכניע את עצמו לפני מי שגדול ממנו, והגם שלא יודע את מעלתו, אלא שהוא מאמין שהוא גדול, ומשום כך יש לו הכנעה לפניו. ב) שהוא יודע את גדלותו ומעלתו בבירור גמור.
ובענין אמונה בהגדלות העליון יש ג"כ ב' בחינות: א) שהוא מאמין שהוא גדול מטעם שאין לו עיצה אחרת, היינו שאין לו שום דרך ומבוא איך לידע את גדלותו. ב) שיש לו עיצה איך לידע בדעת ברורה וצלולה את גדלותו, ומ"מ הוא בוחר בדרך האמונה, מטעם "כבוד אלקים הסתר דבר" [משלי כ"ה ב']. ז"א הגם שיש לו ניצוצין בגופו שהם רוצים דוקא לדעת את גדלותו, ולא ללכת כבהמה, ומ"מ הוא בוחר בדרך האמונה מטעם הנ"ל. נמצא, שמי שאין לו עיצה אחרת ובוחר באמונה, נמצא שהוא בחי' אשה, היינו בחי' נקבה, תשש כוחו כנקבה, והיא רק מקבלת מבעלה. ומי שיש לו עיצה והוא לוחם ללכת בדרך האמונה, הוא נקרא בחי' "איש מלחמה". לכן אלו שבחרו בבחי' אמונה בזמן שהיתה להם עיצה ללכת בבחי' ידיעה הנק' בעל, המה נקראים "אשר לא כרעו לבעל", היינו שלא נכנעו לעבודת הבעל שהוא בחי' ידיעה, אלא שהלכו בדרך האמונה.