תוכן

ד' דחוה"מ סוכות תש"ג ירושלים
זה ידוע שהסתלקות המוחין והפסק הזווג נוהגין רק בתוספות המוחין, ועיקר המדרגה בזו"ן הוא ו' ונקודה. זאת אומרת שהמלכות בבחינת עיקר מציאותה אין לה יותר מנקודה, שהיא בחי' נקודה שחורה דלית בה לבנוניתא. ואם האדם מקבל זאת הנקודה לבחינת עיקר, ולא לדבר יתר שהוא רוצה להפטר מזה. אלא אדרבה, שמקבל את זה לבחינת הידור, נק' זה בחי' דירה נאה בליבא, שאינו מגנה את העבדות הזו, אלא שעושה זאת לבחי' עיקר אצלו. אזי נק' זה בחי' 'לאקמא שכינתא מעפרא'. וכשמקיים את היסוד לבחינת עיקר, אזי אי אפשר לו ליפול ממדרגתו אף פעם, משום שבעיקר אין הסתלקות.
ובזמן שהאדם מקבל על עצמו לעבוד בבחינת נקודה שחורה, שאפילו בשחרות הכי גדולה במציאות שיש בעולם. אזי השכינה הקדושה אומרת: לית אתר לאתטמרא מנך. לכן 'בחד קטירא אתקטרנא ביה' [אדר"ז ל"א] ['ומעלמין לא אתפסק' (שם כ"ג)] 'ולא אתפסק מניה לעלמין'. ומשום זה אין לו שום הפסק מהדבקות. ואם באה לו איזו הארה מלמעלה הנקראת תוספת, אזי הוא מקבל זאת בבחינת 'לא אפשר ולא קמכוין', מטעם שזה בא מהמאציל בלי התעוררות מצד התחתון. וזה פי': "שחורה אני ונאוה", ביום שאתה תוכל לקבל את השחרות, אז תראה איך שאני נאוה.
וזה סוד: "מי פתי יסור הנה", וכשפונה מכל עסקיו ורוצה רק לעבוד לתועלת הבורא, ועובד בבחינת 'בהמות הייתי עמך' - אזי הוא זוכה ורואה את תכלית השלמות. וזה פירוש: "חסר לב אמרה לו", היינו, משום שהיה חסר לב, בשביל זה היה צריך להיות פתי, אחרת אי אפשר לו להתקרב.
אבל לפעמים נתקלים במצב של שכינתא בגלותא, היינו שהנקודה יורדת לבי"ע דפרודא, ואז היא נק' בבחי' "שושנה בין החוחים", שיש לה צורה של חוחים וקוצים, אזי אי אפשר לקבלה, שזו שליטת הקליפות. וזה בא ע"י מעשי האדם, כי האדם ע"י מעשיו למטה, כך הוא גורם בשורש נשמתו למעלה בשכינה הק'. ז"א שאם האדם למטה משועבד לרצון לקבל, כך הוא גורם למעלה שהקליפה תשלוט על הקדושה.
וזה ענין תיקון חצות, שאנו מתפללין לאקמא שכינתא מעפרא, היינו להגביה אותה למעלה, היינו שתהיה בחשיבות, שענין מעלה ומטה הוא בחשבון החשיבות. ועד אז היא בחי' נקודה שחורה. ובתיקון חצות הוא מתגבר ואומר שהוא רוצה לקיים את הפסוק של "לבני ושמעי". לבני, היינו בחי' לבן ולא שחור. ושמעי, היינו שמיעא לי, כלומר סבירא, שהוא ענין סבור ומקובל אצלו, את בחי' קבלת עול מלכות שמים. וענין "תיקון חצות" הוא תיקון מחיצה, היינו תיקון להפריד בין הקדושה לקליפה, היינו לתקן את ההרגש הרע שנמצא בתוך הרצון לקבל ולהתחבר לרצון להשפיע.
גולה הוא אותיות גאולה, וההפרש הוא באלף. ז"א שצריכים להמשיך בחי' אלופו של עולם בתוך הגולה, אזי תכף מרגישים את הגאולה. שזה סוד "כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו וכו' לשלם תשלומי נזק במיטב". וזה ענין "כשיש דין למטה אין דין למעלה".