תוכן

זה כבר נתקבל על הלב אצל כל אחד שבדורינו, שלימוד נגלה הוא דבר מחויב, להיות בקי וחריף בש"ס ופוסקים, ראשונים ואחרונים, וע"ז כדאי ליתן את כל ימי חייו, למסור נפשו ומאודו, ולהרעיב את בני ביתו, עד השיעור שאמרו חז"ל "שחורות כעורב" - "שאין הדברי התורה מתקיימים אלא במי שנעשה אכזרי על בניו ובנותיו כעורב" [עירובין כ"א ע"ב] ואין דברי התורה מתקיימים אלא "במי שממית עצמו עליה" וצל"ה מהו הרעש הזה. וא"ת להבין את הדינים ולא להכשל, ע"ז כדאי ללמוד רק פסקי הלכות ודינים, והשאר יספיק רק שילמד אחד בעיר שיהיה רב, ולמה החיוב אצל כאו"א עד שאמרו "כי הוא חייך ואורך ימיך" [משלי ט' י"א אבן עזרא], ז"א מי שאינו לומד את כל שיתא סידרי משנה, אינו טועם "כי הוא חייך"? הלא אנחנו רואים שכל אחד ואחד אומר "כי הם חיינו ואורך ימינו"?