תוכן

לד. החירות הוא מושג רוחני

ואחר שאנו מכירים היטב את הנושא ובעל המושג של המלה הזאת "חירות", הוכן לנו הדרך למשא ומתן מדעי בדבר "חירות היחיד" אשר ההשגחה מקפדת עליו כל כך כמו שהוכחנו לעיל, ועכ"ז נמצאת מחוללת ונרמסת למעשה כמעט בכל הדורות וכל הזמנים, וביחוד בזמנינו זה כנ"ל. וכדי להקל על המעיין, אטייל קצרות.
ומתחילה צריכים להבין אשר מושג החירות אינו בכלל ענין גופני, אלא כולו רוחני, כי אנו רואים אשר אנו משתעבדים ונכנעים אל אדם גדול מתוך רצון גמור, ואין לנו שום קושי סבלנות משעבוד ממין הזה. ולא עוד, אלא לפעמים אנו מרגישים גם קורת רוח הנובע בנו מתוך ההכנעה עצמה, בעת שאנו מגלים אותה בפני הגדול והחשוב לנו, וכן כל מיני שעבוד הבאים מתוך בחירתו של האדם, אין בהם כלל משום קושי סבלנות, ורק זאת ביותר אנו סובלים, אשר חברינו יכפה עלינו את שעבודו בעל כרחינו מבלי הסכמתינו, אשר הוא פגיעה מכאיבה לבות האנושיות הגאה ממקורו. הרי שכל עיקר השעבוד והחירות שייך לסוג הרוחני מבלי נגיעה כל שהיא בגופניות.
וכיון שכן, הרי האתיקה והמדיניות אינם סותרים כלל לחירות היחיד בה בשעה שהיחידים מקבלים עליהם את השעבוד הזה מתוך רצונם והסכמתם. אולם בעת שנמצא חלק מהמדינה שאין רוחם מסכים עוד עם האתיקה או עם המדיניות, אלא שהרוב מתגבר עליהם וכופה עליהם את התורות הללו בעל כרחם, נמצאים ודאי ששוללים מהם את חירותם הפרטי.
וכאן צריכים לידע אם בצדק יעשו זאת, כי הרבים נתקבצו על היחיד לחמוס ממנו את היקר בהחיים שהוא החירות! אולי אין זה אלא כח אגרופי חמסני בלבד.
...
...שנצטוינו בתורה (שמות כג, ב) "אחר רבים להטות", שלכאורה חוק הזה מחזיר האנושיות אחורנית, כי בעת שהמציאות מראינו אשר אנשים ... ישרים ובעלי שכל הם המיעוט מהחברה, ואתה אומר אחר רבים להטות, זאת אומרת שנכריע כל דבר לפי רצונם של הבלתי מפותחים ונמהרי הלב, שהמה תמיד הרוב מהחברה. א"כ אתה חותם את האנושיות על תמיד שיחזרו אחורנית ולא יוכלו להסיע את עצמם אף פסיעה אחת קטנה קדימה?
אולם כבר הוכחנו בקונטרס הערבות במאמר השלום (מאמר י') בד"ה חיוב הזהירות בחוקי הטבע (אות יב ואילך), אשר מצות הטבע היא חיוב מוחלט לנו לקיימם בכל דיקדוקיהם, בלי שום הפרש אם אנו מבינים הטעם או לא, עש"ה, ולפיכך מתוך שנצטוינו מפי ההשגחה לחיות חיי החברה, ולפי שאין לנו שום סידור בדרכי החיים שבתוך החברה זולת בחוק של אחרי רבים להטות, אשר רק על פיו אנו מסדרים כל ריב וכל נגע בתוך החברה, ובהיותו המכשיר היחיד הנותן זכות קיום להחברה, הריהו נבחן משום זה למצות ההשגחה אשר אנו מוכרחים לקבלו ולקיימו בכל הזהירות, בלי שום התחשבות בהבנתינו עצמינו ולא כלום, וע"כ כל האנושיות קבלו עליהם את חוק הזה ולא יעברו עליו לעולם.
[ובאמת גם תרי"ג המצוות שבתורה המה גם כן רק חוקי הטבע וההשגחה, אלא נתונים לנו מעילא לתתא, כי כבר הבאנו בקונטרס הערבות (במאמר מח 'מהותה של חכמת הקבלה' אות ז') "חוק שורש וענף" אשר דרכי הטבע שבעולמינו זה המה נרשמים מעולמות העליונים, וכל העקשנות שבחוקי הטבע שאנו רואים בעולם הזה, הוא נמשכת לנו מעולם הרוחני. עש"ה. ובזה תדע שתרי"ג המצוות שבתורה המה חוקי הטבע השורשיים לחוקי הטבע שבעולם הזה כב' טפות מים, וזהו שאמרנו שחוק התורה "אחרי רבים להטות" הוא חוק ההשגחה והטבע].
ומה שעמדנו לעיל אשר חוק הזה עומד להחזיר את האנושיות אחורנית, כבר הוכחנו במאמר השלום (מאמר י'), שההשגחה אינה מפחדת כלל מזה, כי כבר הקיפה את האנושיות בשני דרכים, בדרך יסורין ובדרך תורה, וע"כ בטוחה היא שבהתפתחות האנושיות, ומורא לא יעלה עליה, כמו שהוכחנו שמה.
ונשאר עוד להשואל לשאול, כי הדברים מוצדקים בהמצות שבין אדם לחבירו, שאפשר לפרש הטעם של אחרי רבים להטות מטעם חובת ההשגחה, כאמור. אולם חוק הזה נתון לנו גם במחלוקת בהמצות שבין אדם למקום, אשר ... קיום החברה אינו תלוי עליהם, וא"כ איך יצדק כאן החוק הזה לקבל הדעות של הרוב הבלתי מפותחים כל כך נגד הדעות של המפותחים ביותר, שהמה תמיד המיעוט שבחברה כנ"ל. אולם כבר הוכחנו בקונטרס הערבות במאמר מהות הדת ומטרתה (מאמר לב אות ה') בד"ה התפתחות מדעת, אשר מטרת כל קיום המצות שבתורה הוא לפתח בנו חוש הכרת הרע בנקודת האגואיזם ואהבה עצמית, ולבא לידי הטוב הנקי בלי בר, שנקרא אהבת זולתו, עש"ה (גם נתבאר במאמר השלום (מאמר י') איך אהבת זולתו שהיא השפעה להחברה, הוא מעבר היחיד ומיוחד לדביקותו ית'). ולפי זה נמצא אשר גם המצוות של אהבת זולתו נוגע לקיום החברה, להיותם הסגולות שיתפתח בו חוש הכרת הרע שהוא האגואיזם המזיק להחברה, ולפיכך גם המחלוקת בהמצוות שבין אדם למקום נוגעים לזכות קיומם של החברה, וע"כ גם המה מוגבלים בהמסגרת של אחרי רבים להטות.
ובזה תבין להפריש בין הלכה לאגדה, כי רק בהלכה נוהג החוק יחיד ורבים הלכה כרבים, והוא משום שהדבר נוהג לזכות קיומם של החברה, מה שאין כן בדברי אגדה, להיותם נמצאים למעלה מענינים של קיום חיי החברה, ע"כ אין חוק ההשגחה מוטל עליו, כי חוק הזה נלקח רק מתוך ההכרח של קיום החברה לאושרם הגופני.