תוכן

לד. לשון המקובלים: הוא שפה ממש במלוא מובן המלה, דייקנית מאד, הן בעניין שורש וענף, והן בעניין קודם ונמשך, ולה המעלה המיוחדת, שאפשר לדבר עמה על פרטות ופרטי פרטות כמה שנרצה. גם אפשר על ידה לגשת ישר לאותו פרט הנרצה, מבלי שצריך לקשר אותה עם הקודם לה או המאוחר לה.
אמנם על כל אותן המעלות הנשגבות שאתה רואה בה, הנה נמצא בה גרעון קשה מאד, להיותה קשה ההשגה, וכמעט נמנע ההשגה זולת מפי חכם מקובל לפי חכם המבין מדעתו. כלומר, שאפילו המבין מדעתו את כל המשך המדרגות האמורים מתתא לעילא ומעילא לתתא, עכ"ז לא יבין בלשון זה ולא כלום, עד שמקבל אותה מפי חכם שכבר קיבל פה אל פה אותו הלשון מרבו.