תוכן

לב. ובזה תבין מה שאמרו חז"ל (ברכות ז, ב) "גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה, שנאמר (מלכים ב' ג, יא) 'פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו', למד לא נאמר אלא יצק", שלכאורה תמוה איך מעשים פשוטים יהיו גדולים מלימוד החכמה והדעת. ובאמור מובן היטב, כי השמוש ששימש לרבו בגופו ומאודו על מנת לעשות נחת רוח לרבו, מביאהו לדביקות ברבו, דהיינו להשוואת הצורה, ומקבל על ידי זה ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, בסוד 'פה אל פה' שהיא דביקות רוחא ברוחא, שעי"ז זוכה להשיג רוממותו ית' בשיעור שתהפך ההשפעה לקבלה להיות לו חומר דלק מספיק למסירת נפשו ומאודו עד שיזכה לדביקות בהקב"ה כנ"ל. משא"כ לימוד התורה אצל רבו, כי היא מוכרחת להיות לתועלת עצמו, ואינה מביאה לידי דביקות והיא נבחנת מפה לאוזן, באופן שהשמוש מביאו להתלמיד מחשבותיו של רבו, והלימוד רק הדבורים של רבו. ומעלת השמוש גדלה על מעלת הלימוד, כשיעור חשיבות מחשבת רבו על הדיבורים של רבו וכחשיבות פה אל פה על מפה לאוזן. אמנם כל זה אמור אם השימוש לרבו הוא על מנת להשפיע אליו נחת רוח, אבל אם השמוש הוא לתועלת עצמו, ששמוש מעין זה אינו מסוגל להביאהו לדביקות ברבו, ודאי שהלימוד אצל רבו חשוב יותר משמושו.