תוכן

לב. העצמות של הדבר

אולם רחמנות גדולה הוא על האנושיות המודרנית, אשר אבדו את עיקר עצמותם, את האנוכיות (האגו) שלהם, וגם נתיאשו מלבקשו עוד, וע"כ אשא בעול עמהם להחזיר להם אבדתם זאת. אכן, מתוך שאיני סובל את השפה הפילוסופית האבסטראקטית, אנסח אותה השאלה בשפה של ממשית.
והנה באמת איננה דוקא שאלה פסיכולוגית, כלומר בנוגע לעצם האדם בלבד, אלא אותה השאלה מקפת לכל מיני העצמים המוחשים שבסביבתינו, שהרי כל מה שאנו משיגים, הריהו רק באמצעות חמשת החושים שלנו: ראיה שמיעה ריח טעם מישוש, אשר הראיה מבחנת בצבעים ובתמונות, והשמיעה בקולות, והריח בריחות, והטעם בטעמים, והמישוש בקושיות ורכות ובמרחקים, אשר כל הכרות האלו אינם אלא הכרות של תוארים ומקרים של עצם הדבר, ובשום אופן לא יצוייר לנו אשר הצבע והתמונות הפוטוגרפית, או הקול או הריח או הטעם או מידת הקושיות והתפשטותו, שכל אלה יהיה העצמות של הדבר, אלא רק תוארים שלו, וא"כ נשאלת גם כאן אותה השאלה, היכן הוא העצמות של אותו הדבר, וכיצד הוא בא להשגתינו?
אמנם ודאי מחלט הוא שיש לנו השגה במהותו עצמו של הדבר גם כאן, שהוא מתבאר לנו יפה יפה בהספקה גמורה על ידי התוארים המושג אלינו על ידי החושים, אלא שהיא בחינת השגה אלמת שאין לה ביטוי בתוכיותינו במה להגדירו, משום שהמדע האנושיות דלה ועניה להגיע ולברר משהו במקום שהחושים לא יוכלו
...
חסרות מספר שורות