תוכן

ב) והענין הוא, כי הנה נה"י דאבא הם מתלבשים תוך נה"י דאימא, וכולם מתלבשים בתוך ז"א. אמנם עד מקום החזה דז"א, עד שם, כל ההארות הנז' הם סתומים, ושם בחזה מתגלים. ואמנם ההפגעה וההארה הראשונה, שיוצאים אלו הארות בכח במרוצה מתוך היסוד דאימא, אשר תחלה היו שם צרים ודחוקים. ועתה כשיוצאים, בהפגעתם הראשונה, מאירים אור נמרץ וגדול מאד שם תכף בצאתם, ועושים שם רושם גדול מאד, ובו נרשמים האורות דאו"א כולם כא', אור נפלא וחזק מאד, קרוב אל מעלת האור שהניחו במוחין, אך ודאי שהוא יותר קטן ממנו במעלה, וזו ההארה נקרא לב האדם. ולכן המוח הוא עיקר האדם, והלב שני לו, כנודע.