תוכן

שופטים. לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שוחד, כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. [דברים טז' יט']
יש כאן ג' הבחנות: א) משפט, ב) פנים, ג) שוחד. והתורה נותנת טעם רק על שוחד, משא"כ על פנים ומשפט אין שום טעם. וי"ל מהו ההפרש בין משפט לפנים.
לפי דרך העבודה, יש להבין קודם כל מהו המשפט, והמחלוקת, ומי הם הבעלי דינים, ומי הוא השופט. והענין הוא, כי בזמן שהאדם רוצה לילך בדרך ה', אזי הוא מוכרח להאמין בה' שהוא טוב ומטיב. א"כ נשאלת השאלה, מדוע האדם מרגיש בחי' יסורין. אזי יש לו דין ודברים עם ההשגחה, כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ואם הוא מרגיש בחי' יסורים, אזי קשה לו להתגבר ולומר שזה הכל חסדים, מטעם שהוא רואה ומרגיש אי נעימות. ואסור לו לומר שקר, שזה אינו יסורין, היינו שמבין את ההשגחה בחי' ההסתרה. וז"ע לא תטה משפט.
ויחד עם זה הוא צריך להאמין למעלה מהדעת שזו בחי' הטבה גמורה. ולא תכיר פנים, היינו שלא יחשוק לבחי' פנים, היינו לבחי' ידיעה, הנק' חכמה ופנים. אלא, וראית את אחורי ופני לא יראו. וזה דוקא ע"י שלא תקח שוחד. כי ענין שוחד נק' בזה שהאדם רוצה לקבל הנאה לעצמו, היינו שרוצה לתת יגיעה רק במקום שיראה התועלת עצמו.
ואז אין הוא מוכשר לראות את האמת. כי השוחד יעור עיני חכמים. כי רק בזמן שיהי' בבחי' לא תקח שוחד, אלא הכל יהי' לתועלת ה', אזי הוא יכול לזכות לבחי' חכמה, היינו להשגחה גלויה. אחרת, יעור עיני חכמים, היינו שתהי' לו רק בחי' הסתרה. כי אין האור שורה אלא במקום השפעה.