תוכן

לא קם נביא כמשה, אבל חכם קם (סוף ילקוט הראובני).
ויש לשאול, הלא כל התורה נקראת ע"ש משה, ואפשר לומר שמשה היה כלול מכל הבחינות, כמו שכתוב בכמה מקומות שמשה הוא בחינת נצח, וכמו כן הוא בחינת דעת, אלא שחושבים תמיד את מדרגתו עצמו ולא ממה שהוא נכלל. היינו אפילו שיש לו כל הבחינות, מכל מקום באיזה בחינה הוא משתמש.
על זה התורה אומרת. כי מבחינת הנבואה הוא היה הגדול. וכמו כן יש בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, היינו בחינת אמונה שהיא בחינת חסדים. ושמעתי מאאמו"ר זצ"ל על פסוק, ומשה ניגש אל הערפל והם לא יגשו, היינו שיש גם בבחינת ערפל היה משה יכול להחזיק מעמד, כמו שכתוב ומשה ניגש אל הערפל והשיג אשר שם אלקים, כי הוא הצטיין בבחינתו.
לכן נקרא משה רעמ"ה, וכמו כן אספקלריא המאירה, היינו שתמיד היה מאיר. ועל זה נאמר, דבכל ביתי נאמן הוא.
ולהשיג את אלקותו ית', מה שאין כן הם לא יגשו, היינו במקום שהיה ערפל לא היה להם שום גישה לאלקות.
וזהו בחינת משה. אבל היה במשה בחינת שלמה, ובחינת יוסף, כמו שכתוב, ויקח משה את עצמות יוסף. וזה פרוש, כי כולם נאמרו למשה בסיני. וזה פרוש, שקול משה כנגד ששים רבוא, היינו שהיה כולל כולם. ומה שחושבים את מעלת משה, היינו מדרגתו המיוחדת לו, הנקראת בחינת משה.
וכשרז"ל בענין היראה לגבי משה מילתא זוטרתא, משום שעצמותו של משה היא בחינה יותר גבוהה, אבל בטח שהיה כלול מכל הבחינות. ומה שכתוב בזהר, שבחינת חכמה היו יותר ממשה, היינו שהם הלכו בבחינתם יותר ממשה, משום שמשה לא היה לו ענין ללכת שמה באופן פרטי.