תוכן

יום ה' פ' מצורע תשי"ד לפנות ערב
כשבאתי אליו הפעם יותר מוקדם, מצאתיו יושב כפוף על הזהר חדש, וחבל היה לי לבזבז זמנו היקר, אבל הוא יחיה אמר לי – כי סובל נורא מחמת הרמטיזם שמציק לו באופן פסיכולוגי, באופן איום כזה, עד שאין לו אפילו חשק לקחת את העט לכתוב תורה, ורק הגלולות שלוקח פעם לשמונה שעות שמתחילות לפעול אחרי שלוש שעות מקילות עליו. אבל אח"כ אמרתי לו: ווען איר זאלט געוואלט, איר זייט דאך נישט פאר אייך אליין, איר זייט דאך מיין רבי, און דארפט אזוי פיל טאן פאר די תלמידים, צו מעגט איר נישט וועלן פארטרייבן אוועק המחלה מיט נישט קיין נאטירלאכע מיטלען? על זה אמר לי: אז דער וועג פון טבע איז זייער גוט מען דארף נישט קיין אובירנאטירלאכע מיטלען, ווייל די נאטירלאכע זיינען אויסגראכענט, אין גענוג, אונד דער אויבעשטער האט און געמאכט די טבע זי זאל זיין גענוג, און אזוי איז גוט, די טבע איז גוט, מען דארף נישט איבער די טבע. [אם הייתם רוצים, הלא אתם אינכם חיים לעצמכם, הלא אתם הרבי שלי, וצריכים לעשות רבות עבור התלמידים, האם לא היה מותר לכם לסלק את המחלה בדרכים לא טבעיות. על זה אמר לי: הדרך של הטבע היא מאד טובה, לא צריכים אמצעים על טבעיים, היות שהדרכים הטבעיות הן מחושבות ומספיקות, השי"ת עשה את הטבע שיספיק, וכך הוא טוב, הטבע הוא טוב, ואין צורך ללכת מעל לטבע.]
מ'דארף אליין ארבעטן, אזוי איז בעסער און געזונטער, און די רעזולטאטין [תוצאות] זיינען בעסער.
[ צריכים לעבוד לבד, זה יותר טוב ובריא, והתוצאות טובות יותר.]