תוכן

כ' כסלו תרצ"א
"סור מרע ועשה טוב", סור מרע היינו שלא יפנה אל אלילים ואמרו חז"ל אל תפנו אל מדעתכם. היינו שצריך להרגיש יראה ופחד כמו מיתה ממש ממחשבה כזו, כי הוא נפסק ע"י מחשבה כזו משורשו, כי נופל עי"ז לרשות דס"א, וכל המעשים שלו ושל העולם כולו, כי אכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חוב, ועי"ז הוא מוטל כמו מת.
ואף שלא מרגיש את המחשבה באותו הזמן של המיתה, כי כמה פעמים ימשיך המיתה יום או יומים או שבוע ימים, עד שירגיש את המיתה באבריו, שיהיה מוטל כמו מת, אף שבתוך זה הזמן עדיין עשה מצוות בהרגש. כמו שאנו רואים כי גם אחר השחיטה יש לפעמים שהעוף הולך זמן רב עד שנופל ומת. וזה בא לו ממחשבה קודמת.
והמיתה הוא דרך יסורים, לפי שלא שמר את דרך התורה שלא יפנה אל מדעתו, ולא שב תיכף בהתעוררות גדול באיזה קנס או סיגוף, אשר ירגיש יקר של כבוד שמים. אשר ע"י מחשבה זרה הוא דוחה את רגלי השכינה הקדושה, ומעביר את השפע לס"א, היינו שבורא רשות אחר ח"ו ע"י המחשבה. ע"כ הוא נופל לדרך אריכתא, היינו דרך יסורים והוא מת. אשר אח"כ כשישוב לתחיה, יזכיר לו יום המיתה של קודם, וישמור את עצמו שלא ימות עוד פעם ח"ו.
ואם נפל ח"ו לבחי' מיתה ולא יכול לעשות כלום, אזי אין לו עצה אחרת רק להתפלל ולצעוק סתם, אף שהוא בלי דעת וכנגד דעתו, כי אז הוא כמו מת, כמ"ש גנבא במחתרתא רחמנא קריא, אף שהמעשה הוא ממש היפך התפילה.
והנה בדרך תורה צריך לראות לעשות בכל כחו ובזריזות. מחשבה זרה ירגיש תיכף כמו מיתה, והחיות שלו רק מדבקותו יתב'. וירגיש חיות מדבקותו יתב' יותר מכל תענוגי הגשמיות. וזה יבוא לו ע"י התבוננות בכל חושיו ובכל כוחו, ולא רק במחשבה במוחו לבד בגדלותו ורוממותו של הבורא יתב"ש. כי במחשבה לבד, הוא כמו שאחד יודע באופן הכי טוב בטיב המסחר, ואם לא יעסוק בעצם המסחר לא ירויח כלום, ולא יועיל לו כלום כל טענותיו שהוא סוחר גדול, בזה שהוא יודע בטיב המסחר על צד היותר טוב. אלא שצריכים שניהם יחד, היינו במחשבה הוא לסדר את העבודה באופן היותר טוב ויותר מועיל, ובמעשה היינו בכל כוחו ובהרגשת כל איבריו.
צריך לעבוד בדברים הקלים שיכול לעשותם, אשר עי"כ יכול אחר כן לעבוד גם בדברים קשים. למשל כמו בלימוד, אם יש לו דבר קשה להבין, אזי טוב להתחיל מהתחלה ממקום שיודע, ויעיין שם, עד שממילא אח"כ יסודר ויבין את המקומות הקשים.