תוכן

כג) ענין הע"ז. הנה כח הע"ז במקום שאין בו חיות כלל, כי אעפ"י שנפלו הרפ"ח ניצוצין בעמקי הקליפה בבחי' ע"ז, אין שם כלל מן הניצוצות לחיות. וע"כ נקראו זבחי מתים, וע"כ נק' צואה, כי הנה מאכל האדם כל מה שאוכל יש בו חיות עליון, ולפי שהגוף הוא גשם, גם המאכל הוא גשמי, ואחר שניזון הגוף מן החיות שבו, המותר שלא נשאר בו חיות כלל יוצא לחוץ, ולכן אוכלי המן לא היו מוציאים כלל, כי כל המן היה חיות מבלי פסולת. אבל בשאר המאכלים, אחר שנשאר החיות לזון את האדם, יוצא הפסולת לחוץ בלי שום חיות, וכן הענין בעצמו בע"ז, שאין שם חיות כלל. ולכן העובד ע"ז כופר בכל התורה כולה, כי זאת היא הטומאה היותר חזקה וקשה, בלי שום קדושה מעורבת בה.