תוכן

כ' אדר א' תש"ג
"לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר" (תהלים פ"א י'): אל זר היינו זרות, שהוא דבר מן החוץ, כעין אש זרה. היינו, שכל אמונתו נבנית רק על הסביבה שלו, שהמה הם התומכים את אמונתו, זה נק' "אל זר".
"ולא תשתחוה לאל נכר": ענין השתחויה הוא ענין ביטול דעתו, שהוא ענין למעלה מהדעת, שכל אמונתו צריך שתהיה למעלה מהדעת. אבל יחד עם זה צריך להמשיך את בחי' דעת התורה הנק' תרי"א, שרק הב' מצוות אנכי, ולא יהיה לך, צריכות להיות למעלה מהדעת.
שזה ענין "תרח אבי אברהם ואבי נחור" [יהושע כ"ד ב']: "תרח" היינו בחינת טרח ויגיעה שהאדם מתייגע בדרך ה'. "אבי" היינו בחי' סיבה ומסובב שנק' אב ובן. שהטרחה מולידה אלו השני בנים הנקראים: אב-רם, שהוא בחי' רוממות שהוא למעלה מהדעת, היינו בחי' אמונה למעלה מהדעת. "נחור" היינו ניכר, שהוא בחי' הכרה בתוך הדעת, היינו הבחי' תורה, שזה דוקא בתוך הדעת. שז"ס "שלא שמנו כמשפחות האדמה" [מתוך תפילת עלינו לשבח], שאין להם שום דעת, שהיא קליפת הימין [בחי' ישמעאל]. ו"שלא עשנו כגויי הארצות", שהוא קליפת השמאל בחי' עשו, שנאמר בו "לא תרצח", שהוא לא רוצה שום דבר רק בתוך הדעת. שהם ב' קצוות, שז"ס "ומחץ פאתי מואב" [במדבר כ"ד י"ז].
וז"ס "שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם" [ברכת אשר יצר], היינו שב' המצוות: אנכי, ולא יהיה לך, צריכות להיות תמיד בסתימה. לכן אומרים "שאם יפתח", אלא שתהא בסתימה. ועל בחי' התורה הנק' תרי"א צריכה להיות פתיחה, היינו שתכנס בתוך הדעת, שה"ס טעמי תורה וטעמי מצוות. וע"ז: "שאם יסתם אחד מהם א"א להתקיים". וזה פירוש "ולא תשתחוה לאל נכר", היינו שבמקום שצריכה להיות הכרה גלויה בתוך הדעת, אסורה שם בחי' השתחויה שהיא למעלה מהדעת.