תוכן

א' יתרו תש"ד ירושלים
חז"ל אמרו ע"פ יקריב אותו לרצונו. הא כיצד? כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וכן יש להבין מה שאנו מתפללים את התפילה "יהי רצון".
זה ידוע, בכדי להמשיך שפע מלמעלה צריכים להקדים אתערותא דלתתא. ומשום זה אנו מתפללים: "יהי רצון" למעלה, ז"א שאנחנו צריכין לעורר שיהא רצון למעלה להשפיע למטה. שעוד לא מספיק בזה שיש לנו רצון, אלא שצריך להיות רצון טוב גם מצד המשפיע.
ואע"ג שיש למעלה רצון כללי להנות לנבראיו, מכל מקום הוא מחכה לרצון שלנו שיעורר את הרצון שלו, (*וזה ענין "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" - היינו עד שהשי"ת אומר רוצה אני במעשי תחתונים.) ז"א שאם אין ביכלתנו לעורר את הרצון שלו, אזי זהו סימן שהרצון מצד המקבל אינו עדיין בשלמות. לכן דוקא על דרך זה, מתרקם הרצון שלנו שיהיה רצון אמיתי, שיהיה כלי ראוי ומוכשר לקבלת האור העליון. שצריכים לדעת זה שאין האדם תיכף על המקום מקבל עניית התפילה, והוא חושב כמין ח"ו אין שומעין למעלה שהוא מתפלל. היינו בכדי שיעורר כל פעם רצון. וכל התעוררות של רצון הוא עדיין לא נקרא רצון שלם, אלא ע"י רבוי רצונות מתרקם רצון אחד שלם, ואז האדם מקבל מילוי על תפילתו.
וכמו כן אנו מוכרחים לומר שכל המעשים שלנו, בין טובים ובין רעים נמשכים מלמעלה. ויחד עם זה, יש להצטער על מצב הרע. אע"פ שגם זה נמשך מלמעלה, והשכל מחייב שאסור להצטער, אלא להצדיק את הדין. מכל מקום להפך, מוכרחים להצטער, מטעם שלא ניתן לנו לעשות טוב, ובטח מטעם שאין אנו ראויים לזה. לכן יש מקום תפילה, שע"י התפילה נעשה האדם מוכשר וראוי לקבל הטוב .
ובזה יתבאר לנו איך שייך תפילה על איזה צרה ח"ו. הלא בטח שהצרה באה מטעם עונש, וא"כ איך שייך כאן מקום תפילה. הלא ידוע לנו שהעונשים הם תיקונים,ואם כן איך אפשר להתפלל שיעביר מאתנו את התיקונים שנתן לנו, הלא על ידי העונש אנו מתכפרים, כדרשת רז"ל על הפסוק: "ונקלה אחיך לעיניך - כיון שלקה הרי הוא כאחיך". אלא שצריכים לדעת שהתפילה מתקנת את האדם עוד יותר מעונשים, ומשום זה כשמגלים תפילה במקום העונש, אזי מסירים את היסורים, ונותנים את התפילה במקומם, שתתקן את הגוף.
וזה ענין מה שאמרו רז"ל: זכה על ידי תורה, לא זכה - על ידי יסורים. ודרך תורה היא דרך יותר צלחה, ומביאה יותר רווחים, משום שהכלים שיהיו ראויים לקבל אור העליון נרחבים יותר, שבסגולתם יכולים לזכות לדבקות בו ית'.