תוכן

לא. לשון התנ"ך: הוא לשון העיקרי והשורשי המותאם מאד לתפקידו, משום שיש לו על פי רוב יחס של שורש וענף, והוא לשון היותר נוח להבין בו. ולשון זה הוא הלשון היותר עתיק, והוא סוד לשון הקודש שחז"ל יחסו אותה לאדם הראשון (עי' תנחומא נח יט; זוהר נח אות שנב).
ב' מעלות וחסרון אחד: ויש לה מעלה וחסרון. המעלה שבה הוא להיותה נוחה להבנה, ואפילו להמתחילים בהשגות מובן להם תיכף כל הנחוץ להם. מעלה ב': שהענינים מתבארים על ידיה בהרחבה ובעומק יותר מבכל הלשונות. אמנם החסרון שבה הוא, אשר אי אפשר לשמש עמה בדברים פרטיים או בעניין קשרים וסדרים של קודם ונמשך, משום שלכל דבר צריכין לבאר ענינה בכל ההקף, כי איננה מוכחת מתוכה באיזה פרט הוא מדבר, אם לא בהצג את העניין בשלימותו. ולפיכך, כדי להבליט את הפרט היותר קטן, צריך להציג עליה פרשה שלמה בגללה, ומשום זה איננה ראויה לפרטים קטנים, או לקשרים של קודם ונמשך.
ולשון התפלות והברכות לקחו גם כן מלשון התנ"ך.