תוכן

לא. 'אמת מארץ תצמח', אז 'צדק משמים נשקף': כלומר, כי צדק הארצי שאין בו אמת, גורם לקטטות ומריבות, שהעניים והאומללים תובעים את שלהם, ואז מוכרח שתהיה 'צדק ושלום נשקו', כלומר, מפני דרכי שלום מוכרחין העשירים להיטיב וליתן צדקה להעניים. ואם היו מתנהגים בדרך אמת לגמרי, שהיו נותנים לעניים מה שמגיע להם באמת, אז היה שליטה לשלום לתמיד, והצדק והשלום היו מתייחדים ונעשין לאמת. אלא מתוך שנותנים רק צדקה לעניים, שהוא פיוס מקצתי, נמצא רק בחינת נשיקה של צדק עם השלום, ותיכף מתפרדים זה מזה, כי העניים נשארו בעניים והעשירים בעשרם. אמנם עכ"ז מתוך הנשיקה של צדק ושלום, נמצא האמת צומח מכל נשיקה ונשיקה של צדק ושלום, כלומר, אלמלי נתיחדו הצדקה והשלום, שהיה הצדק המוחלט ולא צדקה בדרך ארעית, אז היה שניהם מתבטלים ובאו במדת האמת לבד, וכיון שרק נושקים, יש כאן רק צמיחה להאמת, דהיינו עליה מקצתית. וכן לעומתו 'צדק משמים נשקף': כי נתגלה גם כן ההשגחה השמימית.