תוכן

לא. ומעתה נבוא לביאור המשנה, שאומר "הכל נתון בערבון", כי דימו הדבר למי שמלוה לחבירו סכום כסף לעסק על מנת שיהיה שותף עמו בהריוח, וכדי שיהיה בטוח שלא יאבד את כספו, נותן לו זה בערבון, ונמצא מסולק מכל חשש. כן בריאת העולם וקיומו, אשר השי"ת הכינה לבני אדם לעסוק בה ולהרויח על ידיה בסופם את התכלית הנשגב של הדביקות בו ית', כמבואר בקונטרס א' (מתן תורה מאמר ו' אות ו' עש"ה), א"כ יש להעלות על הדעת, מי יכריח את האנושות לעסוק בעבודתו ית' עד שיבואו בסופם לידי תכלית הזה הנשגבה והנעלה? ועל זה אומר לנו רבי עקיבא "הכל נתון בערבון", כלומר, כל מה שהשי"ת הניח בעסק הבריאה ונתנה לבני אדם, לא נתן להם על הפקר, אלא הבטיח את עצמו בערבון.
ואם תאמר איזה ערבון נתנו לו? ועל זה משיב ואומר "ומצודה פרוסה על כל החיים", כלומר שהחכים השי"ת ופרש מצודה נפלאה כזאת על האנושות שאף אחד ממנה לא ימלט, אלא כל החיים מוכרחים להלכד שמה במצודה זו, ולקבל עליהם בהכרח את עבודתו ית', עד שישיגו מטרתם הנעלה, וזהו הערבון של השי"ת שהבטיח את עצמו שלא יתאנה במעשה הבריאה.