לאה
כי ב' מעלות נמצאות בהיחוד דז"א בעלמא עלאה, שהיא לאה העומדת למעלה מחזה שלו, על היחוד שלו בעלמא תתאה, שהיא רחל העומדת מחזה שלו ולמטה. א) כי למעלה מחזה היא בחינת ג"ר דז"א, והג"ר, בכל מקום שהן, יכולות לקבל חכמה בלי לבוש של אור דחסדים, ולפיכך, היחוד דנקודת שורק, שפירושו, שהחכמה אינה יכולה להתלבש שם מחמת חוסר לבוש החסדים (עיין בראשית א'' דף ט"ו ד"ה ההיא) אין זה פוגם כלל בהזווג דז"א עם עלמא עלאה, כי להיותם ג"ר אינם צריכים כלל ללבוש חסדים, והחכמה מתלבשת בהם בלי חסדים. ב) כי למעלה מחזה דז"א אין החכמה מקובלת שם לצורך עצמו, להיותו שם מתוקן באוירא דכיא דאו"א עלאין, (עיין בראשית א'' ד' ע"ב אות ס"ב) דהיינו בחסדים מכוסים מחכמה, ומה שהוא מקבל שם חכמה אינו אלא לצורך עלמא תתאה, שהיא רחל העומדת מחזה שלו ולמטה. ומטעם זה, לא נפסק אור החסדים בעלמא עלאה, אפילו בעת היחוד דנקודת שורק, כי אינה צריכה להארתו. הרי שיש בעלמא עלאה ב' מעלות, כי יכולים לקבל חכמה אפילו בלי חסדים. גם לא יארע בהם שיחסרו מחסדים. משא"כ עלמא תתאה, שהיא רחל העומדת מחזה שלו ולמטה, ששם בחינת ז"ס תחתונות דז"א, וחסרה מב' הללו, א) שאינה יכולה לקבל חכמה בלי לבוש החסדים. ב) גם בעת היחוד דנקודת השורק נשארת ריקנית מחסדים, כי היא צריכה להארתו, כי אין שלימות כלל במחזה ולמטה דז"א רק בהארת חכמה.