תוכן

כ. אולם הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמו שכתוב (זכריה יד, ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ודייק הכתוב "ביום ההוא" ולא לפני זה, וכן כמה כתובים: "כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו'" (ישעיה יא, ט), "ונהרו אליו כל הגויים וגו'" (ישעיה ב, ב). אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי האומה הישראלית, דהיינו כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה, שלולא אבותינו שקיימו כל התורה מטרם שניתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות (כנ"ל אות יט), כמובן. כן מוטל על האומה הישראלית ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית' כמבואר.
באופן, אשר כל מצוה ומצוה שכל יחיד מישראל עושה כדי לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות הדרגתית לאט לאט עד שמתרבים בשיעור גדול כזה באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי. וזהו המכונה במליצת חז"ל הכרעת הכף זכות. כלומר, שנגמר המשקל של ההזדככות הרצויה, ודימו הדבר כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף הוא גמר המשקל הנרצה להשוקל.