חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

דעת תבונות

תוכן

   דעת תבונות

 

                                                                     חלק שני

 

א) אמרה הנשמה : כיון שאותך נתן הבורא ית"ש להנהיג לי, להישיר דרכי, כמה שאני משגת מרצונו ית"ש על ידך1, רצוני לשאול מאתך שאלות על עניני. אמנם יש מן החסרון בי, ומן המבוכה, מה שלא יניחני לראות המקום שממנו ראוי לי להתחיל השאלות האלה. על כן אבקש ממך שתסדר לי בראשונה סדר החקירות אשר ראוי לי לחקור עלי.

 

   ב) אמר השכל : כן הוא ודאי, שחסרון ידיעת האדם מוליד לו המבוכה הזאת, שלא ידע למצוא הדרך לבא בו אל ההבנה. וכן אמר החכם (קהלת י, טו): "עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר". כי העמל המיגע הוא חסרון ידיעת הדרכים, שבעבורם יהיה האדם סובב סובב, ואין נחת2. כי מי שהוא יודע הדרכים של החכמה - אורך הדרך לא יהיה לו לטורח, יען כל פסיעה שהוא עושה - הוא מרויח חידוש ידיעה, והוא הנחת הגדול אליו.

 

                                                    הנהנה גלויה והנהנה פנימית נסתרת3

    וזה צריך שתדעי, כי מחשבות האל יתברך הם עמוקות מאד, שהוא הכינם להיות מתגלגלים בגלגולים רחוקים ונשגבים; ואם היה האדם משיג לדעת המחשבה הפנימית אשר הכינתם4, היו כולם  ישרים לפניו ומובנים אליו. ויען איננו משיג אותה, הנה הוא איננו רואה כי אם הדברים הולכים אנה ואנה, וכאלו אין ביניהם קשר . ונמצא, שהוא נבוך בעניניהם, מבלתי ראותו בם סדר ראש וסוף כלל, ולא ידע מאין יתחיל לחקור5.

 

   רק התורה אשר חנן לנו ה׳, הנה היא ממש דרכו האמיתית, שבה ברא את עולמו, ובה הוא מנהג אותו6, ובה נוכל להשיג מה שלא נשיג זולתה. ומפני סגולתה זאת נקראת "תורת אמת". והיא נתנה לישראל לבדם, שנאמר בהם (ירמיה ב, כא): "כלה זרע אמת". והוא האמת שאין בו שקר כלל, שהמשיג אותו, משיג הדברים לפי כוונתם הפנימית האמיתית, ולכן לא יטעה בהם. והנה בתחילה אעמידך על תוכן הענין הזה, ואח"כ נלך אל סדר החקירות הראוי והנכון.

 

   הלא תדעי לך, כי בהיות שרצה הבורא יתברך שתהיינה פעולותיו בדרך זה: שתהיינה נראות בדרך אחד אל בני האדם, אף על פי שאינם כן במחשבתו הנסתרת מהם, הנה הכין להנהגתו, שהוא מנהג את עולמו, שני דרכים: הראשון הוא דרך המחשבה, ובני האדם יראו המעשים, ולא יראו המחשבה. והנה המחשבה הזאת הנסתרת נקראת בלשון הכתובים בדרך משל: "לב", והוא שנאמר (בראשית ו, ז): "ויתעצב אל לבו"; (ישעיה לד, ח): "כי יום נקם בלבי". וחכמי הסוד קראו למקום הזה: "אמת", והוא מידתו של יעקב7 ממש. והוא סוד גדול, כי כאן היא ההנהגה העיקרית המעמדת כל הדברים על מתכונתם באמת. ובשאר המדרגות מנהג הבורא ית׳ הדברים בדרך המעשה המתגלה לבני אדם; והוא תלוי בהנהגה הזאת הפנימית, אלא שזאת נסתרת, והמעשה מתגלה. ומפני שאין בני האדם מבינים במעשה את המחשבה הנסתרת, על כן הם טועים בו.

 

   אך סדר ההנהגה העיקרית הוא המתגלה בתורה, ועל כן נקראת "תורת אמת". והיא ניתנת לישראל, שהם גם כן יוצאים משם בפרט8, ועל כן הם זרע אמת, כי הם העיקר בעולם, ולכן צריכים לצאת מן ההנהגה העיקרית. והיא נמשכת ממקום חיבור נ׳ מדרגות :בינה תפארת ומלכות-  כאחד9. והוא ממש מקום הלב באדם.

 

   והנה בהיות הקב"ה כביכול מתעצב אל לבו בזמן דור המבול, הנה בלב היה מכין להם עונשים קשים ואבדן עולם, ובמעשה היה מטעימן מעין עוה"ב10. והגלות לישראל להפך - כי בלב יש ה"יום נקם", והוא המנהג בדרך עיקר כל עניני הגלות; אע"פ שהם נראים הסתר פנים לישראל - אינם אלא הכנות והזמנות תיקונים לגאולה11.

 

   ותדעי, שההשגחה שהקב"ה משגיח בעולמו, נקרא: "עיני ה'"י12, והם הרבה מדרגות עומדות לפעול כך בעולם13, ונאמר בהם :(זכריה ג, י): "עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ", וזהו המתגלה לאדם הרואה מקרי ההשגחה14. אך הלב הוא לפנים, ומנהג את העינים, והוא הקשר של העינים עם הלב15.  והלב איננו נראה ולא מושג, ועל זה נאמר בכתוב (שמואל א, טז, ז): "כי האדם יראה לעינים, וה׳ יראה ללבב". האדם חושב שראיית הקב"ה והשגחתו אינו אלא בעיניו הנזכרים16, ולכן כשרואה האדם מה שמגיע מן העינים האלה, הוא יחשוב שכבר הגיע אל תכלית ההנהגה. אך האמת איננו כן, כי ראיית והשגחת הבורא ית׳ העיקרית - הוא על ידי הלבב, והוא ראיית המחשבה, כמו ראיית האדם בעיניו17, והראייה הזאת העיקרית היא הנסתרת, כמו שזכרתי, ולכן אין אמיתת ההנהגה מושגת.

   רק התורה, כמו שביארתי, היא תורת אמת בעבור זה, מפני היותה נמשכת מן המקום הזה הנזכר18, לפי בחינת הנהגתו. לפי הבחינה הזאת יוצאות התורה והנשמות. אלא שלכל מדריגה יש סגולה בפני עצמה, שבעבורה יפעלו כל המדרגות בהסכמה ענין אחד, הנולד מן הסגולה ההיא19. ולמקום הזה יש הסגולה הזאת: שכל המדרגות יסכימו להנהיג לפי ההנהגה העיקרית20. ומכאן יוצאת התורה, שהיא מורה כללות כל המדרגות לפי ההנהגה העיקרית הזאת. וכן הנשמות של ישראל יוצאות מכל המדרגות לפ י פעולתם העיקרית הזאת21. והנה מי שמשיג ההנהגה העיקרית, הנה ישיג בודאי גם ההנהגה הגלויה הנראית, ויבין איך נמשכת מן עיקרית. ועל כן העיקרית היא כוללת שני ההנהגות, אך המעשה המגולה אינו מודיע אלא עצמו, ולא המחשבה המנהגת אותו. ועל כן התורה גם כן היא כוללת שני ההנהגות. ולהבין בה עצמה דרכה האמיתי - הוצרכה התורה שבע"פ, הניתנת לישראל לבד, שהיא פירוש התורה שבכתב לפי בחינת ההנהגה העיקרית. והפירוש שהיה מתראה22, ואיננו כך, הוא מכללות המעשה המתגלה, אשר איננו לפי המחשבה העיקרית. ועל כן התורה שבע"פ אינה מגולה לפני הכל,  אלא לישראל לבד, הנקראים זרע האמת, כאשר זכרתי.

   והנה אחר שידעת ענין שתי ההנהגות, וידעת הדרך למצוא הנתיב הישר23, אסדר לפניך סדרי החקירות הראויות לך על נכון. הנה ידיעה הראשונה הצריכה לך - הוא ידיעת עצמך, וכן לימדנו החכם בשירו הקדוש (שה"ש א, ח): "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן", כי אם תרצי לדעת את עצמך24, אשר לא ידעת עד הנה, צריכה את לצאת בעקבות אנשים החכמים, אשר גלו בדבריהם סתרי החכמה25.

   ג) אמרה הנשמה: אם כן איפוא זאת אשאלך: הודיעני ראשונה - מה אני?

                                                      ענינו המיוחד של האדם - הבחירה

ד) אמר השכל: גם השאלה הזאת צריכה את לחלק לשנים חלקים, כי ידיעת מהותך26 הוא חלק אחד, וידיעת ענינך27 הוא חלק אחר. וידיעת מהותך אינה החקירה הראשונה הראויה להיות נחקרת ממך, אלא ענינך, שממנה תבואי לידיעת חובתך ועבודתך28, והמקרים העוברים עליך29. ענינך איפוא הנה הוא - שלכן נבראת בעלת בחירה ורצון, שנתן עליך המשא בתוך זמן ימי מספר שנקצב לך [לקנות] חיים נצחיים ותענוג עולמי30, מה שאין ביד שום נברא אחר לעשות כן. שעל כן כל הנבראים אחרים - תחת ממשלתך יחשבו31, להתנהג אחריך על פי מעשיך, והטובה אשר תקני בהם32.

 

   ה) אמרה הנשמה: הנה באמת הוריתני בדבריך דרך ישרה מאד, לעמוד בה על ישובי השאלות, אשר לרוב היו מתעוררות בלבי, והייתי נבוכה בהן. כי עתה ידעתי אי מזה אתחיל לבקש. ועתה אחת לאחת אקח, ועל כל - אתה תשכילני ותורני את אשר יניח רוחי מהן באמת.

   הנה הבחירה הזאת, חשקה נפשי לדעת למה היא, ומה תועלתה. וגם כי ידעתי כי עתידים לבא ימים שלא יהיה בהם בחירה33. אף כי ימי הבחירה אינם אפילו כטיפה מן הים אצל הימים אשר לא תהיה בהם, כי אלה ימי מספר, ואלה יהיו נצחיים. ועל כן תודיעני מאין34 יהיה נמשך השינוי הזה, או אימתי יהיה, ולמה יהיה35.

 

                                                         מטרת הבחירה - בקשת השפע מאת הש"ת

   ו) אמר השכל: זה ודאי המקור הראשון36 שממנו יוצאים כל עניני העולם, מאז הבראו ועד התחדשו לעתיד לבא; ועל כן חפץ אני לבאר לך הענין הזה באר היטב. ואודיעך ראשונה מה הוא שגורם לך הבחירה הזאת, ואז תביני מה פעולתה, ומה תועלתה. כשברא הקב"ה את עולמו, בראו על סדר עשר ספירות37, ועל כן כפי משפט העשר ספירות האלה היתה בריאתו, ותהיה הנהגתו38. וכשרצה ית"ש שיצא הנברא בעל הבחירה, הנה גזר רצונו שלא יהיה הוא39

פועל לפי עצמו ורצונו, אלא לפי מה (שיוכנו) [שיכינו] המקבלים ממנו, שעל כן לא יהיה הוא משפיע למקבלים עד שישאלו ממנו. וסוד הענין הזה נתבאר בפסוק (תהלים קמה, טו): "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו", כי הוא ממתין עד שיהיו העינים מצפין לו, ואז יענם; ואם לאו, לא יהיה הוא מקדים להם. ובהיות שהוא אינו פועל אלא לפי רצון המקבלים ממנו, הנה יוכל להיות שהמקבלים האלה יהיה ברצונם לבא ולבקש, או לא. ולכן

נשתנה פעולת המאציל לפי רצונם, כי הוא איננו אלא משתוה תמיד לרצונם, בבאם לבקש שפעם - יקחוהו, ואם לא - לא יקחוהו.

   ז) אמרה הנשמה: אם כן, אין הבחירה אלא לבחור לבקש הטוב מן הקב"ה, או שלא לבקש אותו. ומי הוא שלא יבחר בזה? ועוד, מה ענין כל המצוות שנמצא בהם הבחירה40.

   ח) אמר השכל: השאלה השנייה אשר שאלת היא תשובת הראשונה. אמת הוא, שאין הבחירה אלא זה שאמרתי, אבל צריך לדעת איך הוא הבקשה הזאת שצריך לבקש מן הקב"ה, כי באמת הוא רק על ידי המצוות.

 

                                                   דביקות הנשמה בבוראה בתרי"ג חלקיה ע"י תרי"ג מצוות

   ועתה אפרש לך איך הוא. כשרצה המאציל ב"ה לברוא העולם שיהיו בו בעלי הבחירה, כך הכין ההכנות שרצה להקדים לברואיו, והם הספירות הנ"ל. כי בהיות רוצה להיות פועל לפי הבחירה, שתקביל פעולתו לפעולת האדם, לכן גזר מתחילה להיות פועל כנגד כל מיני פעולה שיפעל האדם בבחירתו, וזהו ענין מידה כנגד מידה, והקביל מיני פעולות נגד כל מיני פעולות שאפשר לאדם לפעול41, אשר כללות כולם הוא ענין עשר ספירות הנ"ל. ובאמת, ענין

הספירות עמוק וארוך מאד, ואינו עתה זמן ומקום להרחיב בו, רק מה שצריך לבא אל עניננו אומר לך ריש מילין.

 

   דעי, שכל מה שהוא בנשמה ובגוף, בין בכח בין בפועל, בין ביצירה בין בנשמות42, ובכל הפעולות שהוא יכול לפעול - הכל הוכן בספירות האלה. וכולן43 הם נקראים שרש האדם בכל עניניו. ולא היה דבר בספירות שלא נמצא נגדו חלק בגוף האדם ובנשמתו, שע"ז הענין נאמר (בראשית א, כו): "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו44. אך לעומת כל החלקים האלה ניתנו מצוות התורה, שהם תרי"ג, כתרי"ג חלקי האדם45; שכאשר יעשה האדם המצוות האלה, הנה ימשך אור אל החלקים ההם שבו, והחלק שבנשמה המחיה אותם46, אשר מקבילות הן להם47, ואז הוא דבוק בסיבתו, פירוש: המאציל ית"ש, ומוכן לקבל ממנה. וכל מצוה שנחסר ממנו - הוא חסרון דביקות והכנה, ואז איננו מקבל, מפני הכנתו48.

   ט) אמרה הנשמה: טוב הדבר, שתהיינה המצוות ממשיכות השפע מן המאציל ב"ה אל האדם. אך אין זה מה שאמרת בראשונה: שהכל הוא בקשת המקבל; והרי הוא היה יכול לבקש בלא אלה הדברים.

   ועוד לי ספיקות רבות בזה הדבר שאמרת. כי לא אבין מה חידוש תעשנה המצוות באדם שיקרא דבוק אל סיבתו. ואם באמת מתחדש בו דבר, עתה יפול על זה ספק יותר חזק, כי אמרת: שאין דבר בספירות שלא יש נגדו חלק באדם; ועתה אשאל: המצוות צריך שיהיה להן שרש גם כן בספירות - שעושות זה החידוש באדם49, ואם כן, יש דבר בספירות שלא יש באדם50. ואם תאמר שהמצוות יגרמו לספירות להיותן משפיעות על האדם מפני הגזירה שגזר המאציל ב"ה, להיות רוצה לפעול כפי פעולות בני אדם, הנה לא יקרא זה - שבני אדם מכינים עצמם, אלא שהם מכינים המשפיע להם להשפיע51. ובאמת היינו יכולים לומר כך: שגזר המאציל שיהיה הוא פועל תמיד כפי פעולות התחתונים, ועל זה צוה המצוות, שבהעשות אותן, הוא כנגד זה יתן שכר טוב, ובעבור עליהן יעניש, ואין צורך לכל מה שאמרת52.

 

                                                תרי"ג מצוות לפי תרי"ג חלקי הנשמה המושרשים בספירות

  י) אמר השכל: אמת, זה דבר שהיינו יכולים לומר כך, והיינו מבינים ענין הבחירה, והשכר והעונש. אך תדעי, שאם כן לא היינו יודעים למה יהיו המצוות כל כך, לא פחות ולא יותר, ולמה אלה ולא אחרות, ולמה ינתן שכר זה למצוה זו, ושכר זה למצוה זו ;וכל שכן החיים הנצחיים - לא היינו מבינים השכר ההוא כלל53. ועל הכל, היינו צריכים לומר: שהם דברים שהכין כך המאציל ב"ה ברצונו, בידיעתו הנשגבה מידיעתינו, ולא מצאנו לדעתינו שום מנוחה.

 

   יא) אמרה הנשמה: ועתה, איך אנו מבינים כל הדברים האלה?

  

   יב) אמר השכל: אומר לך - השכר אחד הוא לבד, והוא נתבאר בדברי הנביאים (ישעיה נח, יד): "אז תתענג על ה׳"; (תהלים לז, ד): "והתענג על ה׳"; כי כל עניני הנשמה הוא - להיות דביקה אל סיבתה, ומשגת אורה: ובהיותה דביקה בתכלית הדביקות - הוא סוף עינוגה. ובהיות הדביקות הזו הוא נצחי - הוא החיים הנצחיים. וכבר על ענין זה נאמר (דב' ד, ד): "ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כלכם היום", כי אינו נקרא חי אלא הדבק אל סיבתו54. ובאמת יש לדביקת הזה מדרגות רבות, טרם הגיע אל התכלית שזכרתי, והם מדרגות השכר. והנה תכלית הדביקות צריך שיהיה בכל חלקי הנשמה ובחינותיה, והם תרי"ג כחלקי הגוף, שהיא מחיה אותם; ולכן הוצרכו תרי"ג ולא אחרים55, כי הם ממש ענינים מקבילים במהותם למהות החלקים ההם. וזה הדבר נודע מן השרש שהם יוצאים, פירוש: כי המדרגות שבספירות, שמהן יוצאים חלקי הגוף - בהן תלויות המצוות האלה לפי ענינם ומעשיהם56.

 

  יג) אמרה הנשמה: זה טוב לשכר הרוחני; והשכר הגשמי איך הוא על פי זה הדרך57?

 

 יד) אמר השכל: זה תביני, כשתביני הקשר שיש לך עם הגוף - איך הוא, וקשר כל הדברים הרוחניים עם הגשמיים. אך לא אתארך בזה עתה, כי הענין ארוך, ועוד יפורש במקומו58 בס"ד. רק זה תדעי עתה, כי ודאי השכר הגשמי ההוא יוצא בפרט מן השכר הרוחני, ודי בזה.

 

   טו) אמרה הנשמה: אם כן, מודה אני שצריך לומר :שהמצוות הן המקבילות לחלקי59, וחלקי הגוף, ושבהם אני

נקשרת לסיבתי. אך כל הספיקות הראשונים נשארו - לדעת איך הוא הדביקות60.

 

   ועוד יש לי שאלה אחרת, כי הספירות עצמן הן מקבלות הקיום, הכח, והמעשה - מבעלן, פירוש: המאציל ב"ה, שרוצה בהן; והן גם כן הולכות אחר הכנת האדם ודאי. ואיך הוא זה, כי מה ההבנה היתירה הנמצא בהן61? והם ודאי אינם יכולות להכין השרש, פירוש: הרצון של המאציל ב"ה שפועל אותן; פירוש: שמאיר אותן ההארות המולידות הפעולות, שהן מולידות בעולם62.

 

                                                            הספירות יוצרות דביקות האדם אל יוצרו

   טז) אמר השכל: הנה באמת זה הענין ארוך מאד, ומי שלא יעמוד על סוד הבריאה, לא יעמוד על ענין זה לעולם, כי הם תלויים זב"ז63; כי הבריאה נסדרה בסדר שתוכל להגיע אל זה התכלית - שתהיה הבחירה בעולם, והבחירה נמשכת מן הסדר הזה שבו נבראת הבריאה. ועל סוד זה אמר המשורר (תהלים כה, יד): "סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם". כי משפטי הבריאה, וכל העולה או יורד במעשה בני אדם, נכלל בארבע אותיות השם ב"ה64. והתורה היא העומדת לעומת כל המשפטים האלה, להעמידם בסוד הבחירה כנ"ל65, והם נודעים ומובנים בה על ידי זה66, כאשר זכרתי. ולכן "סוד ה׳ ליראיו" הוא ענין השם ב"ה וכל סודותיו, שבו נבראת הבריאה; "ובריתו" היא התורה, שנאמר בה (ירמיה לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה", והיא נודעת עם הסוד הנזכר בפסוק, והסוד מובן בה67, כי אי אפשר לעמוד עליהם זה בלא זה.

   והנה כתוב (משלי ו, כג): "כי נר מצוה ותורה אור", ופה הודיע ... ...68 ענין המצוות מהו. וסח־ הענין הוא, כי כל מסובב - יש בטבע בכל חלקיו להיותם מתאוים וחושקים אל סיבתו; ולכן המלאכים, הנה זאת התשוקה נמצאת בם תמיד, ותמיד הם מקבלים גם כן השפעה שוה בלא שום חילוף, ותמיד הם מתדבקים בסיבתם. אך בעלי הבחירה - אינו כך, וענין זה הוכן בספירות עצמם69. והוא, כי בהיות כל מסובב חושק בכל חלקיו אל סיבתו, הנה נבחין בו שני

דברים: האחד - עצמותו בבחינת מציאותו; והאחד - הקשר הנמצא בכל חלקיו להיות נקשר בסיבתו. ורצה המאציל שיהיו אלה הדברים נפרדים זה מזה, גם כי לא70 נקרא בריאה שלימה אלא בשניהם. והאמת, שבהיות המסובב בלא התשוקה והקשר הזה, לא יהיה נקרא אלא ה"חצי הבריאה"71. והנה האדם כמו כן, יש בו כל כך חלקים כמו כל המדרגות שיש בספירות72; אך בחינת הקשר הזה הנמצא במסובב - לא רצה הבורא ית"ש שיהיה בתוך בריאתו

בחיבור אחד מחויב כמו במלאכים, אלא שיהיה חוץ ממנו, ויוכל להיות בו אם הוא ירצה לחברו אליו. וכל כך חלקים יהיה בקשר זה, כמו באדם73, כי כל חלקי האדם צריך שיהיו בקשר זה ובתשוקה זאת. וכללות הקשר הזה בכל חלקיו הוא ענין התרי"ג מצוות, אשר הם כתרי"ג חלקי האדם. ובאמת האדם [בלי] המצוות איננו בריאה שלימה, כי חסר ממנו חלק הראוי להיות במציאותו ממש74, שהוא הקשר שזכרתי. ובעשות האדם כל המצוות - מקבל כל הקשר הזה, ואז נקרא שהוא נקשר בסיבתו בהשתוקקו להתדבק בה׳74; וזאת היא הכנתו לקבל, והמשפיע ישפיע אליו. ועל זה הסוד אמרו (סנהדרין צט:): "ועשיתם אותם - ועשיתם אתם"76, כי בריאת האדם חסירה ממש, עד שהוא ישלימנה, והוא ענין: "הדיוקנא שלים" שמזכיר הרשב"י הרבה פעמים, שיש למי שמקיים המצוות. ומרע"ה אמר (דברים י, כ): "את ה׳ אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק", כי באמת תכלית העבודה הוא הדביקות הזה77, והוא באמת צורך גבוה, למה שהוא רוצה בקיום העולם78, כי הוא מקביל דביקותו79, ונדבק בסיבתו.

                                                  המצוות מקשרות בין הספירות העליונות והתחתונות

  והנה הספירות, בהיותם בהדרגה - הסיבה הקרובה אל התחתונים תהיה הספירה האחרונה; והקודמת לה, תהיה סיבה אליה, וכן עד א" ס ב"ה. ובהיות מקבל האדם דביקותו, והמאציל רוצה לפעול כפעולתו, הנה מקבל מלכות, שהיא הספירה התחתונה80, דביקותה, ותהיה נדבקת ביסוד81; ומקבל יסוד דביקותו ומתדבק במה שעליו, וכן עד א"ס ב"ה82. ואז כל מקבל מוכן, וכל משפיע ישפיע מפני הכנת המקבל83. ובהיות זו"ן84 הסיבות היותר קרובות אל


התחתונים, הנה נבחין בהם גם כן: בחינת עצמותם, ובחינת חיבורם85. וסוד חיבורם הם שלשה יחודים: יאקקויק"ק

יאקלוקקי"ם יאקדונק"י86, והם כמנין נ"ר. מסוד זה יוצאות המצוות, שהם בחינת הדביקות ממש, שעל כן בסגולתם להשלים באדם הקשר כנ"ל, ואחריו87 כל הספירות עצמם88. וזה סוד: "נר מצוה", כי הג׳ יחודים הם העולים כמנין נ"ר. אמנם שרש המצוות הוא התורה, כי היא התפשטות כל המדרגות לצורך הבריאה עצמה, ובפרט לצורך בריאת הנשמות89. ומכל ההתפשטות הזה יוצא ענין המצוות לפי סדר התרי"ג אור שזכרתי. ועל כן אמר: "כי נר מצוה ותורה אור"90. ועיקר התלמוד הוא שיהיה מביא לידי מעשה, כי כן התורה עצמה בשרשה באה לענין התרי"ג מצוות91. ובזה הענין הנה יצטרך עוד יותר ביאור, ואינו זמן עתה, שלא נצא יותר מן הענין שאנו בו.

   ואכלול לך היוצא מכל הדברים האלה: בי רצה המאציל שלא להיות פועל מעצמו לפי רצונו, אלא להיות רוצה לפי רצון התחתונים: וזה - להיות או משפיע או מונע שפעו, בלא שיהיה הוא מונע או מתחלף מפעולה אל פעולה92, אלא שפעולתו תהיה בדרך זה - שבהפוך עלולו פניו אליו, ויהיה מתדבק בו כתשוקת העלול לעלתו - יקבל ממנו ההשפעה. וזהו הבקשה שהם מבקשים, כי בהיות פועל בהם בחי' הקשר והדביקות שזכרתי - זאת היא בקשתם93; והיא בקשה ראויה להתקבל לעשות, כי אז נקרא שהמקבל מוכן בלא מניעה, והמשפיע יהיה משפיע מיד. והתחלת הענין הוא באדם, כי הוא יש ברשותו להתקשר אל עלתו בעשותו המצוות. וכן תהיינה מתדבקות העלות זו בזו94, עד עלת כל העלות ;ואז ממנו יצא השפע לצורך הכל95, וירד ממדרגה למדרגה, עד האדם. וכפי הדביקות אשר הוא נדבק, כן יהיה דביקות העליון, וכן יהיה השפע היורד, מידה כנגד מידה בשיעור מדוקדק. כי עשר הספירות הן כולן כלולות זו מזו, ומסכימות זו לזו. ולכן בהיות הדביקות של האדם לפי מצוה אחת, שהיא תלויה באחת המדרגות , כן יהיה הדביקות בכל הספירות, לפי מה שהם מסכימות למדרגה ההיא96.

 

   יז) אמרה הנשמה: ואיך יהיה, שיהיה בעולם צדיקים ורשעים, ושניהם פועלים כאחד בספירות, שתהיינה מתעוררות התעוררות הפכי97?

 

   יח) אמר השכל: ידעתי שהקושיא הזאת יקשה לך על דברי. אך באמת אין כאן מקום ישובה, כי עניני העבודה והתיקון אפרש לך במקום אחר באר היטב98.

 

                                                        הבחירה - כדי שלא תהיה בושת למקבל השכר

   ועתה אשלים ענין הבחירה. ומה שנשאר לי בזה, הוא לפרש תועלת הבחירה - מה היא באמת: אין זה אלא לתת לך זכות במעשיך. וביאור הענין הוא, כי בהיות המאציל חפץ תמיד להטיב, רצה להמציא נמצאים שיהיו מקבלים טובתו; אך להיות הטוב שלם, צריך שיהיה נשפע בזכות, שלא יהיה שום בושת למקבל אותו. ועל כן ניתנה הבחירה הזאת, שהיא הגורמת הזכות לבוחר בטוב, ואז הוא טוב שלם99.

 

   יט) אמרה הנשמה: ואם הספירות הוכנו בדרך זה, שהם גורמים הבחירה, מפני הקשר שאינו פועל בהם תמיד, כאשר אמרת, היו צריכים להיות כל הבריות בעלי בחירה100; ויותר מכולם - המלאכים, שהם יותר קרובים אל הספירות?

 

                                          יצירת הקשר בין הבריאה לבורא - רק בידי האדם

כ) א מ ר ה ש כ ל : אמת הוא, שכל הבריות יוצאות מן הספירות. אמנם אין כולן שווים, כי</