תוכן

בלק תשל"ח
ויש לפרש במה שאמר שמדרגת מלכות יותר חזקה ממדרגתו, משום שמלכות נקראת למעלה מהדעת. פירוש הדבר, כמו שאמרו רז"ל: אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי בו והתורה אסרה. זה נקרא למעלה מהדעת. היינו, הדעת של הנברא אינה יכולה להסכים ללכת נגד הרצון לקבל, משום שטבעו של אדם הוא שדבר המתחשק לו ביותר, כשהוא צריך לוותר על התענוג הוא צריך לדעת למה. היינו, בשביל מה אני מוותר, מה הגוף שלי מרויח יותר על מה שאני מונע את עצמי מלהנות. אז צריכים להשיב לו: או מטעם יראה, היינו, שעל ידי זה שמוותר על התענוג הוא מונע את עצמו מלסבול יסורי גהינום. זאת אומרת, כשהוא שוקל טעם ההנאה כמה ערכו וטעם היסורים שיסבול עבור אותה הנאה, אם כן הוא רואה שאינו משתלם, משום שהיסורים הם הרבה יותר גדולים, שאין כדאי לסבול הרבה יסורים עבור תענוג שהוא נמצא בזמן קטן, והיסורים יהיו יסורים נצחיים בגהינום.
או מבחינת אהבה. היינו, שעבור זה שיוותר על זמן קטן של טעימת תענוג, הוא יקבל תענוג יותר גדול ובאריכות ימים, שהם תענוגי עולם הבא.
ובשביל אלו ב' הטעמים, אם אדם שוקל מצוה כנגד עבירה, יש לו כח להתגבר על התענוג. אבל אז במצב זה, הגם שזהו מובן לגוף, אבל יכול לבוא היצר הרע ולערבב לו החשבונות, כיון שהכל הולך על החשבון של הרצון לקבל, אז יש כח ביד היצר הרע לבלבל אותו ולטשטש את הציורים של גן עדן וגהינם.
אבל כשאדם זכה שכל כח העיכוב שלו הוא מטעם מלכות שמים, דהיינו שזכה שלא צריך עבור עצמו שום דבר, רק הכל בכדי להשפיע, אם כן אין היצר הרע יכול להתוכח עמו, משום שאין לו מה ליתן לו. וז"ש: "ואגרשנו מן הארץ", היינו מן דרגת מלכות שמים, אז אוכל להם להחטיאם. משא"כ 'ארץ' שהוא 'מלכות שמים' יותר חזקה ממני, עם דרגה זו אי אפשר להחטיאם בשום אופן. וזהו בבחינת ליבא.
וכמו כן הוא בבחינת מוחא, שהוא צריך להאמין שהקב"ה הוא שומע תפילה. היינו, אם האדם מפנה את עצמו מכל דבר ורוצה להתדבק בה', ה' מתחבר אליו ויקרבהו, בסוד: הבא לטהר מסייעין אותו. כמ"ש הזוה"ק: "בנשמתא קדישא". היינו, שהקב"ה מתגלה אליו ואז ממילא הוא שוכח מכל העולם וזוכר רק את ה' לבדו.