תוכן

ואתחנן תשל"ט
כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה.
יהי' רצון וכו' למלאות פגימת הלבנה ולא יהי' בה שום מיעוט וכו' כמו שהיתה קדם מיעוטה וכו'. וי"ל מאי איכפת לאדם שיש בהלבנה פגם, מה הוא מפסיד בזה.
הנה הלבנה מרמזת על מלכות. ומלכות מתפרשת על מלכות שמים, שענינה שצריכים לכוון שכל המעשים יהי' בעמ"נ להשפיע לה', ולא עמ"נ לקבל לעצמו.
הנה יש שתי בחינות בהס"א. א) נקרא אחיזת הקלי. ב) יניקת הקליפות. כי בזמן שאין האדם מרגיש טעם בהעבודה, ועושה הכל ע"ד הכפי', אז הקלי' מראה לאדם את הפגם שיש ברוחניות. היינו שאין בהרוחניות שום טעם. ובזה יש לה אחיזה, שלא נותנת לאדם שיעסוק בתו"מ, מטעם שהרוחניות היא בבחי' השפלות. וזה נקרא שכינתא בעפרא.
וכשהאדם מתגבר בתו"מ וזוכה להשיג איזה טעם בהעבודה, אז בא הקלי' ורוצה לינק מהקדושה, היינו שנותנת להבין לאדם שהוא צריך לעסוק בתו"מ לא מטעם מצוה, אלא מטעם הנאה עצמית שיש לו עכשיו. א"כ כל הטעם והתענוג עובר להס"א, ולא להקדושה, שזה נקרא יניקה לקליפות.
לכן בכדי שלא תהי' יניקה להקלי', נתמעטה הלבנה. היינו הטעם והתענוג שיש בהקדושה נתמעט, שעי"ז אין לה מה לינק. אבל עבור זה יש מקום לריקוד. כי ענין ריקוד הוא מה שהאדם עולה פעם למעלה, ופעם הוא יורד למטה, ופעם הוא נופל לפנים, ופעם לאחור. לכן בזמן העלם האור, שהאדם צריך להתגבר למעלה מהדעת, אז שייך ענין ריקודים, שפירושו עליות ברוחניות וירידות ברוחניות.
ועל זמן זה נאמר, ואיני יכול לנגוע בך, היינו אין מה לינק, כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה. בזמן המילוי שאז מתפללים למלאות פגימת הלבנה, שלא יהי' בה שום מעוט, היינו שיהי' במילוי והתפילה, שגם אז לא יוכלו האויבים לנגוע בה לרעה, היינו לינק ממנה. וע"ז באה התפילה, כמו שבזמן המיעוט אין מקום ליניקה, כמו כן בזמן מילוי הלבנה לא יהי' להאויבים מקום לינק ממנה.
לכן מתפללים למלאות פגימת הלבנה, היינו שיתגלה האור והתענוג. ואח"כ מתפללים, ולא יהי' בה שום מיעוט, היינו שלא תוכל לבוא הס"א לינק ממנה, כי ע"י היניקה נעשה מיעוט. לכן אומרים שלא יהי' בה שום מיעוט.