תוכן

ח' ניסן תש"א שבת הגדול
בכל דבר ודבור של תורה ותפילה האות בעצמו הוא כלי, ובתוכו נמצא נשמה, ובתוכו אלוקיות.
בכל שבת מתקבצת כל עבודת האדם מששת ימי החול, ועוברת לפני השי"ת נותן העבודה, שנאמר: "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ויהי ערב ויהי בקר, "ויכולו" השמים והארץ וכל צבאם". זו תכלית אחת שנגמרת בששי. תכלית שניה – שהשי"ת מצרף את מלאכת האדם הפרטי והזמני להכלל הנצחי, שנאמר: "ויכל אלקים ביום השביעי את כל מלאכתו אשר עשה", כל דיקא, זהו מלאכת שביעי. וכשמוצאת חן בעיני השי"ת עבודתו, נותן לו שכרו, שנאמר: "וישבות אלקים ביום השביעי". כמו שאמרו ז"ל: מה היה העולם חסר? מנוחה, באה שבת באה מנוחה – שמודיע להאדם שהעבודה שלו נשלמה, ואינו צריך עוד להתייגע בענין זה, רק עליו להתחיל במלאכה חדשה.