תוכן

לך לך תשמ"ב

א) כל שרוח המקום נוחה הימנו, רוח הבריות נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו.
הלא ידוע שיש צדיקים בעולם ואין העולם נוחה הימנם ויש להם מחלוקת.
וכן אמרז"ל, האי צורבא מדרבנן דרחים להו בני מתא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא, א"כ אין רוח הבריות נוחה הימנו אם מוכח להו במילי דשמיא.
וי"ל דהכוונה ע"ד העבודה, כי מטרם שהאדם רוצה לעשות הכל לשם שמים, בני מתא, היינו הרצונות והמחשבות שלו, אינם מתנגדים למעשיו. אבל בזמן שמוכח להו במילי דשמיא, שאומר שצריכים לעשות לשם שמים, אז כל האברים שלו הם כנגד, עד שעוסק והשתדל שה' יעזור לו שיוכל לעשות לשם שמים.
וזהו אי אפשר בלי אור תורה, כמשרז"ל המאור שבה מחזירו למוטב. וזהו ע"ד שפירש אאמו"ר ז"ל, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה. שע"י שה' נותן לו את האור תורה, זה סימן שהקב"ה מעיד עליו. וזה נקרא רוח המקום נוחה הימנו. ואז רוח הבריות, היינו כל האברים והרצונות והמחשבות שלו, נוחה הימנו. כשז"ל ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. וזהו בכל לבבך, בשני יצריך.