תוכן

בעהי"ת יום ה' י"ב אייר תרפ"ד פעה"ק ירושלים תובב"א. דף זה הוא מתורתו של רבינו שליט"א:
בתיקונים בהקדמה כתוב: המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, והאי איהו אהבה בסופה. וכל דלא מקיים לה מעושר מקיימה בעוני. ע"כ. ופירש עפ"י משל: מי שעבד את רבו כמה שנים על שכירות יומית, ויען שאהבתו לרבו היתה גדולה מאוד ורצה לגלותה, ואהבה זו מכוסה מחמת שאדונו חושב שמה שעובד אותו באמונה הוא רק תמורת השכירות, שאיננו רוצה לקחת שכירות בכדי, אבל לא מחמת האהבה התקועה בלבו. מה עשה העבד? בא ואמר לאדונו - שהוא רוצה לעבוד אותו רק מאהבה, ולא מחמת יראת השכירות שמקבל אצלו. ענה אותו האדון: טוב הדבר, אבל הן צריך להיות לך איזה פרנסה ממה להתפרנס, ובכן הא לך במתנה סכום גדול שמזה תוכל להתפרנס משלך, והעבודה תהיה מעתה רק מאהבה, ועשה כן. אמנם העבד בראותו שכבר השיג מה שהשיג, ויותר רווח לא יהיה לו מעתה, בעט באדונו ולא רצה עוד לעבוד אותו כלל. והאדון בראותו את בעיטת העבד לקח חזרה את המתנות שנתן לו, והוכרח העבד לשוב לעבודתו הקודמת שהיא בבחי' יראת השכירות.
וז"פ התיקונים - מי שאינו מקיים את התורה מעושר, דהוא ענין אהבה, דהיינו שהשיג כל מיני השגות ואורות, ולפי חשבונו כבר השיג כל מה שעתיד להשיג, ויותר רווח לא יהיה לו עוד, ויעבוד כל ימי חייו רק בבחי' השפעת נחת רוח להבוי"ת, והוא לא יקבל עוד כלל, ואם הוא בועט בבחי' עבודה זו שהיא רק השפעה, ובחי' קבלה אין לו כלל וכלל, אז השי"ת לוקח מאיתו חזרה כל המתנות שנתן לו, היינו ההארות וההשגות שהשיג כבר, ונשאר עני, ואין עני אלא מדעת, שאין לו עוד הדעת הקודם שהשיג לעבוד מאהבה, והוא מוכרח לעבוד מיראה.