תוכן

בא תשמ"ג
כל מקדש שביעי כראוי לו ... שכרו הרבה מאוד על פי פעלו.
י"ל מהו הפירוש על פי פעלו. ומהו החידוש, הלא גם בגשמיות מקבל שכר רק על פי פעלו. מי שעובד שעות נוספות מקבל יותר שכר, ממי שאינו עובד שעות נוספות. א"כ מהו החידוש שאומר שכרו הרבה מאוד. ואח"כ אומר שיקבל שכר רק על פי פעלו.
חז"ל אמרו, הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו. ויש להבין את ענין העשיה מהו. הנה חז"ל אמרו (קידושין מ:), גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. ולא המדרש עיקר אלא המעשה. ופירש אאמו"ר ז"ל, שמעשה נקרא מה שהאדם מהפך את כלי קבלה שלו לכלי השפעה, שזה שאמרו רז"ל, כל מעשיך יהי' לשם שמים. ועשיה הזאת מביא המדרש שזה ענין, בראתי יצה"ר ובראתי תורה תבלין, לעשי' הזאת צריך האדם להגיע.
חז"ל אמרו, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. וי"ל א' למה לא נתן הקב"ה כח לאדם שיכול לנצח את היצה"ר. ואם אין זה בידי אדם, למה הקב"ה לא עושה את הכל. היינו למה צריכים שהאדם יעשה מלחמה עם היצה"ר, והקב"ה רק עזרו. אבל אם האדם לא נכנס למלחמה, אין לו עזרה מה'. ובשביל מה צריך הקב"ה שהאדם יעשה מלחמה ואח"כ הוא בא ועוזר לו, כמחז"ל (ברכות דף ה'.) לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר. ופרש"י, שיעשה עמו מלחמה. משמע מכאן, שמקודם צריך האדם להכנס למלחמה ואח"כ בא הקב"ה ועוזר לו.
אאמו"ר ז"ל אמר פשט על מה שא"א ע"ה שאל את ה', במה אדע כי אירשנה וכו'. ויאמר לאברהם ידע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ואמר ז"ל כיון שראה את ההבטחה שהבטיח לו הקב"ה, שאמר לו, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, אז אמר במה אדע וכו'. כי אין אור בלי כלים, והוא לא ראה שהבנים שלו יהי' להם צורך להשגת המלוי, אלא שהם יסתפקו במועט.
לכן אמר לו, ידע תדע שהם יהי' בגלות, והם ירצו לצאת מהגלות. אז בלי העזרה לא יוכלו לצאת מגלות מצרים. לכן עי"ז הם יהי' מוכרחין לקבל ממני את העזרה. וכל פעם הם יצטרכו לקבל השפעות גדולות, ועי"ז כבר יהי' נצרכים לאור התורה, כי רק התורה היא התבלין.
וזהו ע"ד שאמרו בזה"ק, הבא לטהר מסייעין אותו. ושואל, במה. ומשיב, בנשמתא קדישא, כד אתיליד נותנין לי' נפש מסטרא דבעירא דכיא, זכה יתיר אז יהבין לי' רוחא וכו'. נמצא שעי"ז הם יהי' נצרכים לעזרת ה', ועי"ז יהי' להם כלים לקבל את ירושת הארץ.
ובזה נוכל לפרש מה ששאלנו, מה זה ההולך ואינו עושה. הכוונה מי שמתחיל ללכת בדרך ה' להגיע לידי מעשה, שזה פירוש כל מקדש שביעי. ופירש אאמו"ר זצ"ל שביעי פירוש שבי - היא. ולפי"ז יהי' הפירוש, בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו, כראוי לו, אז הוא מתחיל להכנס לגלות מצרים, אז הוא מתחיל לראות כל פעם איך שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע. ואז מתרקם אצלו כלים, דהיינו חסרונות, שעל חסרונות האלו יכול אח"כ הקב"ה למלאות אותם כנ"ל.
נמצא שהאדם מוכרח להתחיל בהמלחמה, בכדי שיהי' לו כלים וצורך לישועת ועזרת ה', שהוא מה שאמרו, אלמלא אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. נמצא שבכוונה לא נתן לו להאדם שיוכל לנצח את המלחמה, משום שע"י המלחמה האדם משיג כלים וחסרונות להשפע. לכן צריכים לשתיהן: א' שהאדם יכנס למלחמה בכדי להשיג כלים. והעזרה מה שצריכים, שדוקא שהקב"ה יעזור לו, משום שע"יז העזרה הוא משיג ירושת הארץ, שהבטיח הקב"ה לאאע"ה.
נמצא לפי"ז, על פי פעלו, יהי' פירוש הופכי מגשמיות. כי בגשמיות כל פעם שנותנים עבודה טובה אז משלמים בשביל טיב עבודה. וכאן ממש להיפך, כי עד כמה שהאדם רואה שאין הוא מסוגל לשום דבר שבקדושה, אז הוא צריך לעזרה יותר גדולה. לכן מוכרחים לתת לו כל פעם עזרה יותר גדולה, היינו השגה יותר גדולה. נמצא ששכרו הרבה מאוד על פי פעלו, שהוא רואה את החסרון שלו, אז הוא מוכשר לקבל מילוי יותר גדול.
וז"פ, הולך ואינו עושה. הוא הלך במלחמה ואינו עושה, היינו שלא יכול לעשות שכל המעשים שלו יהיו לשם שמים. אומרים לו, שכר הליכה בידו, שדוקא שהלך ואינו עושה, אלא הוא צריך לעזרת ה', אז דוקא עי"ז הוא מקבל את ירושת האבות.