תוכן

סוכות תשכ"ד

הנה עביד הוא מלשון אבוד, דעין באלף מתחלפים. היינו, בזמן שהאדם בא לידי עצה, שהיא ממש אבוד, שאינו רואה לעצמו שום זכות קיום בעולם, שיהיה לו במה להאחז, וכל הטכסיסים והעצות כבר אזלו ממנו, ורואה שכל הטרחות והיגיעות הכל אבוד. אז הוא צריך להתחזק ולומר, שכל מאי דאביד רחמנא לטב אבוד, היינו שהקב"ה עשה לו את כל אלו המצבים של האבדות, ושהם לטב. היינו שעל ידי זה שבא למצב, שנמצא בדיוטא התחתונה, על ידי זה יהיה לו היכולת לעלות למעלה, כמו שכתוב, רם ה' ושפל יראה. כי אין לך שפלות יותר גדולה מזמן שהאדם מרגיש את עצמו אבוד מכל וכל. וזה פרוש, כל מאי דעביד, רחמנא לטב עביד. ואחר כך, כשמתחיל שוב לעבוד ומתקן מעשיו, אז יעשה תשובה מאהבה, אז הוא אומר גם זו לטובה, היינו המצבים שהיה בבחינת אבוד, שאין לך עבירה גדולה מזה משהאדם מגיע לידי אבוד. וכשעושה תשובה מאהבה, אז הוא רואה גם זו לטובה, שמזה הרע בעצמו נעשה טוב.
נמצא, שיש הפרש בין כל מאי דעביד רחמנא, לגם זו לטובה.