תוכן

ט"ו בשבט תשט"ו
כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לער"ש.
יש לפרש ע"ד העבודה, היינו מי שהולך בדרכי ה', אז בזמן העבודה הנק' ימי חול בס' מי שלא טרח בע"ש אז די לו, היינו שמספיק לו אם מרגיש טעם של חרובין ויבשות בעבודתו. ויחד עם זה הוא רוצה שע"י היגיעה שהוא מתייגע בזה שאין לו שום טעם בעבודתו אלא רק בחי' חרובין.
וזה ידוע (מגילה ו:) יגעת ולא מצאת אל תאמין, אזי הוא רוצה שע"י עבודתו ויגיעתו יתמשך שפע וברכה לכל העולם, ז"א כל החיות וההשגות של האור תורה יגיעו לכל העולם. וז"ש (תענית כד:) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, ולמה העושה כן, בשביל שיש לו חן דקדושה, ע"ש זה נק' חנינא מלשון חן. ואזי הוא זוכה לבחי' שבת. לכן מי שלא טרח בע"ש מה יאכל בשבת.
וא"כ אין להקשות, אם חנינא המשיך את האור תורה לכל העולם, מדוע הם לא משיגים את אור התענוג, ורק חנינא זכה לבחי' שבת. זהו רק משום שאין להם כלים לקבל שהטרחא ה"ס הכלים שבתוכם נשפעים האורות. וע"ז אמרו (עבודה זרה ג א מי שלא טרח בע"ש מה יאכל בשבת. הגם שחנינא המשיך בחי' אור השבת לכל העולם, אבל אין להם כלים לקבל, אבל העובד ה' בעצמו צריך ללכת ע"ד שלא לקבל כלום, שזה נק' בחי' חרובין.