תוכן

כ"א אדר ב' תשכ"ב

א) א"ר חייא כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים. יין ניתן בע' אותיות, וסוד ניתן בע' אותיות, נכנס יין יצא סוד (עירובין ס"ה).
ופירש"י המתיישב ביינו ששותה יין ואין דעתו מטורפת, יצא סוד, וזה הואיל ולא יצא סודו, שקול הוא כסנהדרין של ע' עכ"ל.
וי"ל א) לפי"ז מי שרוצה להיות שקול כסנהדרין לא צריך כ"כ להתיגע בתו"ע. ויש לו עצה פשוטה לשתות יין וישגיח שלא תהא דעתו מטורפת ודיו. ב) מהי החשיבות אם לא יצא סודו. וכי בשביל זה שהאדם לא מוציא סודו, כבר יש לו השלימות כמו הסנהדרין. ומה בכך אם יוציא סודו. והאם מי שמוציא סודו, כבר עבר איזו עבירה כ"כ גדולה, עד שיאמר שבשביל זה הוא מאבד את ערכו, שכבר אינו נחשב לע' סנהדרין. ואם שומר א"ע שלא להוציא, כבר יש לו הערך כמו הע' סנהדרין.
וי"ל זה ע"ד המוסר, דהנה דרך התורה שהאדם יאמין בה' בלי שום ידיעה והשגה, אלא רק למעלה מהשגה ודעת. אז כשעוסק בתורה ומצות, הוא נחשב ליהודי. משא"כ למי שרוצה להיות עובד ה' רק בבחי' ידיעה והשגה, זה כבר נחשב לעובד ע"ז (כמבואר בהסולם בכ"מ). ואפילו כשזוכה אח"כ לבחי' השגה ודעת, אסור לו לקחת זה בתור סמיכה על העבודה, היינו לומר שעכשיו הוא כבר שמח בזה שיש לו השגה, שכבר נעשה חפשי מהעול האמונה, שהי' לו עבודה בזה, שהי' צריך ללכת בלמעלה מהדעת, שזוהי יגיעה גדולה. ועכשיו הוא שבע רצון בזה שאינו צריך להתייגע בענין האמונה ופטור מלשאת על עצמו את העול הזה, הנק' כשור לעול וכחמור למשא.
אלא הוא צ"ל, בזה שהוא זכה להשגה שהוא עכשיו שמח, שהוא רואה שבדרך שהוא הי' הולך מקודם, בדרך אמונה שהיא דעת תורה, זהו דרך אמיתי. והוכחה לזה, במה שזכה עכשיו להתקרבות ה', שה' נתן לו את ההשגה. לכן הוא מקבל עכשיו כח מהשגה כדי שיוכל להמשיך ללכת בדרכי אמונה, נמצא לפי"ז שהשגה היא תמיכה לאמונה, באופן שהוא ממשיך ללכת בדרכי אמונה.
משא"כ להיפך, אם הוא לוקח את האמונה לתמיכה בהשגה, היינו שהאמונה תהי' אמצעי לזכות להשגה, וממילא כשמשיג את המטרה, כבר זורקין את האמצעי, לכן הוא בועט בהאמונה, ולוקח לעצמו את הדרך ללכת רק במקום שיש לו השגה, וזו אינה דעת יהודית.
וכמו שפירש אאמו"ר זצ"ל, שיש ענין רועי מקנה אברהם ורועי מקנה לוט. שענין רועי מקנה אברהם נק' הקנינים של אברהם היא בחי' אמונה, שאברהם נק' אב האמונה. וענין רועי היינו מזונות, שהוא בחי' השגה ודעת שהוא מקבל, הוא בכדי לפטם את האמונה, שההשגה היא הוכחה, שצריכין ללכת בדרכים כנ"ל, ז"א שמקבל מזה הוכחה. ז"א שהולכין בדרך האמונה, אז הקב"ה מקרב אותו, ונותן לו את האור תורה.
משא"כ רועי מקנה לוט, שענין לוט הוא בחי' קללה, מלשון לטיא. ז"א מתי שמקבל את השגה בכדי שיוכל עכשיו לעבוד את ה' בתוך הדעת, מזה נמשך בחי' קללה, היינו שנסתלק ממנו האור תורה, ונשאר בערום וחוסר כל.
והטעם שצריכין ללכת בדרכי אמונה, היות שיש ענין קבלה בין במוחא ובין בליבא. והקבלה בבחי' מוחא נק' ידיעה. ע"כ תמצית דבריו.
ועם כל הנ"ל מובן המאמר של ר' חייא כל המתיישב ביינו. שענין יין נק' יינה של תורה, כמ"ש בזה"ק, היינו האור תורה, שנק' בחי' מגלין לו רזי תורה. וזהו בחי' השגה ודעת. וכל המתיישב ביינו, היינו שע"יז שמקבל את האור תורה ואין דעתו מטורפת, היינו דעת שהי' לו מטרם שקבל את היין של תורה. אינו מטורפת, היינו שאינה נעלמת ממנו, אלא להיפך שמתיישבת אצלו. ז"א את הדעת שהי' לו מקודם. שצריכים ללכת בדרכי אמונה, מתיישב עכשיו אצלו, עי"ז שהשיג את יינה של תורה, שלקח מכאן הוכחה, שעד עכשיו הדרך שלו של אמונה הוא דרך אמיתי. וראיה מזה, שקירב אותו ונתן לו את האור תורה. נמצא שע"י האור תורה מתיישבת דעתו שהי' לו מקודם שזכה לבחי' יין.
וז"ע נכנס יין יצא סוד. שענין סוד נק' בחי' אמונה. כי בדבר שאין בו השגה ודעת, הוא בבחי' סוד. לכן כשנכנס יין, שהוא בחי' השגה, יצא סוד. כי התורה היא בחי' גילוי, שהוא היפך מהסוד. לכן מי שזכה לאור תורה ואינו מוציא סוד, שענין האמונה שהי' בו מקודם אינו מוציאה ממנו, אלא שהוא ממשיך ללכת בדרך הסוד, נמצא שהוא שקול נגד ע' סנהדרין. בזה שהוא מתחזק אצלו בחי' האמונה, הוא דומה לסנהדרין. אע"פ שהם היו בחי' עיני העדה, שכבר זכו לבחי' חכמת התורה, ומ"מ הם החזיקו א"ע בבחי' אמונה. לכן האדם שזכה לבחי' יינה של תורה, ואינו מוציא את הסוד, ונשאר בדעתו להמשיך ללכת בדרכי הסוד, אעפ"י שיש לו עכשיו בחי' גילוי והשגה, הרי הוא דומה לע' סנהדרין.
וז"ע יין ניתן בע' וסוד ניתן בע', נכנס יין יצא סוד. כי בכל דבר יש בחי' פנים ואחוריים, שהוא בחי' אור וכלי. היינו בהכלי צריך להיות מרומז כל בחי' האור, כיון שהכלי הוא מכשיר שיהא מסוגל להמשיך את האור בתוכו. לכן נק' ע' בסוד ע' פנים לתורה, שהכוונה כי בזמן שהוא עובד בבחי' סוד, שהוא בחי' אמונה, הוא צריך לדמות ולצייר בעצמו שיעבוד את ה' באותו מרץ, כאילו כבר זכה לבחי' יינה של תורה, שנק' בחי' ע' פנים לתורה. שענין עין, הרמז הוא על בחי' ידיעה וראיית השכל הנק' בחי' עיני העדה, שהכוונה על חכמי העדה. וכשמחזיק א"ע בבחי' זה, אפילו כשיש לו מקום לקבל בחי' ראי' והשגה, הרי הוא שקול כסנהדרין.
וזה דומה כמי שמאמין בה' שהוא שומע תפילה, אעפ"י שבכל יום שהוא מתפלל, אינו רואה שה' שומע תפלתו, ומ"מ הוא מאמין שה' שומע תפלה. משא"כ מי שכבר זוכה שה' נותן לו את בקשתו על המקום כל מה שהוא מבקש מה', אזי הוא כבר לא צריך להאמין שה' הוא שומע תפילה, היות שהוא רואה בעין שה' נותן לו מה שהוא רוצה. לכן המקום שצריך להאמין נק' בחי' סוד. ומקום הגילוי נק' בחי' יינה של תורה. והאדם צריך להתחזק בבחי' אמונה, גם במקום שהוא יכול לקבל בחי' גילוי, שה' הוא שומע תפלה.