כל בחינה
שבמציאות היא אמת
כל שיש לו מציאות יש לו אמת. ואם תמצי לומר: שקר ואמת, והוא לפי ההתחלפות במקומות.
למשל, כשאדם שואל לבתו הקטנה, למי כאב יותר כשנתן לה
מכת לחי, לי או לך, והיא עונה לו, שלו כואב יותר. אני יודע ששקר דברה הילדה, מחמת
התפארות או נקמה או יראה. אבל כשאדם שואל לבנו הגדול אותה השאלה, והוא עונה לו
כזאת, הוא יודע שאמת דיבר, מפני שהוא יודע שלאב הרודה את בנו כואבת לו המכה יותר
מאשר היא כואבת לבנו.
באמור אנו רואים, שאותה התשובה באותו הנושא והנשוא בזמן
אחד, המה ממש שני הפכים בנושא אחד, לזה אמת ולזו שקר. והיינו לפי דרגת המשיג, שאני
יודע שאין למשיג ההשגה הגבוהה, אלא השגה הקטנה. ולכן אם היתה אומרת שלה המכה כואבת
יותר, היתה אומרת האמת וראויה לשבח, כי לפי המשיג, רק המציאות הזו אמת ולא אחרת.
וזה ענין ש'אין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין
לו מקום' (אבות ד, ג). ר"ל, שמתקבלים אפילו על ידי הבחנות בזמן ואדם
אפילו שני הפכים במציאות בנושא אחד.