תוכן

יג) וכן הענין במצוה, כי הברכה שאנו מברכין על המצוה, גם היא מועילה אל החיות שבה. נמצא, שיש במצוה מחשבה דיבור מעשה, דהיינו הכוונה שהיא המחשבה, והברכה והדיבור. וזש"ה כל המצוה, בשלימותה, עם הכוונה כאמור. וכדי שלא יאמר אדם: ומי שלא ידע כוונת המצוה לא יהיה לו חלק לעה"ב, לזה אמר וזכרת וגו', תזכור אכילת המן, כי כונתו ית' היתה להודיעך תירוץ לזה, כי כמו שהמן היה רוחני, ועכ"ז היה בו כח לזון ג"כ חלק הגוף שבאדם, שהוא חומרי, כמו כן תדע, כי גם החומרי יזון חלק הנפש, שידיעת ההפכים אחת.