תוכן

ז) ולזה אמר וזכרת את כל הדרך וגו' ויענך וירעיבך, לומר, תזכור עוד מה שעינה אותך והרעיב אותך, ומזה תבין, שאם אתה צדיק ורע לך, אפשר שהוא מוסר מאתו יתברך למרק שום עון, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וזהו ויענך וירעיבך. ואף שהמן היה מאכל רוחני וחשוב, אעפ"י כן היה להם עינוי ורעבון, כענין שאמרו ונפשנו קצה בלחם הקלקל ובלתי אל המן עינינו. והפסוק אומר טענה בעבורם, כמ"ש (במדבר כ"א) אשר לא ידעת ולא ידעו אבותיך, כי דרך העולם הוא להיות חביב לאדם יותר המאכל שהוא מורגל בו, ואם יביאו לפניו יותר חשוב אינו חביב עליו, כיון שלא הורגל בו, וכן הענין כאן. ומה גם להיות רוחני, והחומר אינו חפץ אלא במאכל חומרי, וכל כוונתו יתברך היתה להודיע כי לא מה שהוא, טוב האמיתי, כי היסורים הם למרק את העון, והם יותר טובים.