באמת
אין הפרט מוסיף שום חידוש במציאות על הכלל, כי זה מפלאות תמים דעות שהכל מה שהיה
ומה שיהיה הכל מוכן מראש, ודבר זה מתלוה בכל בחינת ההנהגה שבעולם הזה ובעולם הבא,
וזה סוד 'אין חדש תחת השמש' (קהלת א, ט), והבן.
ואל
תתמה לחפש האיך מדומה ענין הטוב ומתן שכר ותענוג שלעתיד, כי מה יוסיף אלו התפשטות
הפרטים בכל מיני צירופים והרכבות אלו? אלא להבין היטב זאת, הוא בסוד 'אל תדון את
חברך עד שתגיע למקומו' (אבות ב, ה) בסוד 'ברח לך אל מקומך' (במדבר כד, יא), דהיינו
מקומך ממש, בסוד מלכות[1],
בסוד 'מבשרי אחזה'[2], כי בך ממש
נדרש גם כן אפילו בעולם הזה כלל ופרט. דרך משל, הבן הנולד בעשירות נמצא בכלל טוב,
ועכ"ז אינו מרגיש ומקבל תענוג מטובו כלל, וכשמסתכל לאחוריו ורואה עניים
מדוכאים, אז מתגלה אליו פרט העשירות לתענוג. ואין צריך לומר בעת שמתגלה בו עצמו
עניני עוני ושובו אל העשירות, בסוד 'מלך והדיוט ומלך'[3],
כמה תענוג מרגיש אז מעשירותו. ואע"ג שהפרטים לא הוסיפו לו עשירות, מכל מקום
עשירות הא' זה מקור שאין שיעור וסוף להרגשת תענוג שנמצא על ידו, אלא צריך להתפשטות
הפרטים המיוחדים שמגלה אותו, והבן מאד.
וזה
סוד 'כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט'[4]
(בכורות ו, א), ומכל מקום הוא אור חדש, דהיינו דוקא בבחינת הרגשה, אבל במציאות
עצמית אין שום חידוש, אלא לקיחת הצלעות מהכלל עושים התפשטות גדול לכלים המרגישים
תענוגים נפלאים עד אין קץ ואין שיעור. וזה סוד נפלא מאד שמתגלה על ידי עיון
ועמקות, ובסוד 'דבר שיצא מהכלל לא ללמד' וכו'[5],
כי באמת חסרון הפרט מחליש כל הכלל, ולכן בהחזרתו נעשה בנין גדול.
וזה
סוד 'ונראהו עין בעין'[6],
וכתיב 'עין לא ראתה אלקים זולתך' (ישעיה סד, ג), והבן.
[1]תע"ס
חלק א' לוח
התשובות לה: "מקום - הרצון לקבל שבנאצל הוא המקום אל כל השפע והאור
שבו". ובספר אור הבהיר ערך מקום: "המלכות מכונה בשם מקום על שם היותה
בחינת המקום לכל נאצל ולכל מהות שבכל המציאות".
[2]איוב יט,
כו: "מבשרי אחזה אלקי". רבינו משתמש בפסוק זה פעמים רבות לציין שמן
הענפים שבעולם הזה ניתן לעמוד על דרך וצורת הרוחניים שבעולמות העליונים.
[3]סנהדרין
כ, ב (לגבי שלמה המלך, שהיה מלך, ירד ממלכותו וחזר).
[4]עי'
אגרות הסולם אגרת א: "וזהו סוד 'פרט וכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט' בלי
שום חידוש כלל, וכל אריכות הגלות לא הוסיף כלום, כמו שכתוב (דברים יג, א) 'לא
תוסיף ולא תגרע', שכן טבע דבר אמת, אלא 'כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו'
(עירובין נ, א)".
[5]כריתות
ב, ב: "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על
כל הכלל כולו יצא".
[6]מתפילת
"על הכל" הנאמרת קודם קריאת התורה בשבת ויום-טוב. ובבמדבר יד, יד:
"אשר עין בעין נראה אתה ה'"; ישעיה נב, ח: "כי עין בעין יראו בשוב
ה' ציון".