תוכן

כללים בעבודת ה'

א) הכל בעזרתו ית', ואפילו יראת שמים נותן הוא, פירוש, שנותן האוצר לאדם, וזה ברור כשִׂמְלָה.

ב) 'לֵית פּוּלְחָנָא קַמֵי קב"ה אֶלָא רְחִימוּ' (זוהר ואתחנן אות קלח), פירוש, יותר אין צריך להתחזק.

ג) האר"י גילה שזכה לכל מה שזכה, רק ע"י שמחה גדולה בעשית מצוה, פירוש, בפשיטות בעשיה.

ד) ועצה לזה, למנוע כל עצבות, לזכור 'ואהבת וגו' - אפילו נוטל את נפשך ממש', ויהיה בציורך בכל הבחינות.

ה) אין כונתי לקבל פרס אפילו, ויראתו ית' גדולה אפילו מיראת יסורי גיהנם וממורגשי העולם הזה.

ו) ובאמונה שלימה בדברי תנ"ך ובתורה שבעל פה, ו'מודה ועוזב ירוחם' (משלי כח, יג), דהיינו תיכף רחימו[6] לקודשא בריך הוא ושכינתיה.

ז) וכפי העת שיצטרך, יהיו לו עונותיו למזכרת, כמו שכתוב בפסוק (ירמיה ב, לה) 'הנני נשפט בם על אמרם לא חטאתי'.

ח) 'וארשתיך לי לעולם', יו"ד. 'בצדק ומשפט', זו ה', דהיינו שכר ועונש. 'באמונה', זה ו'. 'וידעת את ה'', זו ה' תתאה.

ט) דיבור הוא עשיה אצל מלך, ו'עבד מלך כמלך' (שבועות מז, ב), על כן ידבר עם ה' כאוהבים, ושתהיה בשמחה גם בבחינת 'נוטל נפשך'.

י) לכבד אשתו רק לכבודו ית'. 'אכול דייך' (משלי כה, טז), פירוש, הן ברוחניות והן בגשמיות ימעט מעט, והוא עצמו יעשה זר סביב.

יא) לחשוב בכל עת מסירות נפש בכל ד' מיתות, לכבוד שמים ומתוך שמחה.

יב) להתפלל בפה מלא וכן להודות ולשבח בחשק רב, וכל דבריו יהיו רק גילוי לבא לפומא, כי 'רחמנא לבא בעי' (סנהדרין קו, ב).

יג) לישן מתוך שמחה, ויקום בזריזות. פירוש, יזכור כי עדיין ישן הוא וצריך לרחמים, דהיינו 'פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו, צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט' (תהלים יג, ה), ובִרְעוּתָא דְּלִיבָּא (-וברצון הלב) ממש ברגע הקיצה משנתו, והוא בחינת קדושת הבכור ו'צדיק הראשון בריבו' (משלי יח, יז).

יד) להיות חזק בדעת, שלא תולדה בעולם ולא הנהגה בעולם לא יזיזוהו מלהרבות הכבוד, הן בדכר שלו והן בנוקבא.

טו) 'אהללה ה' בחיי' וגו' (תהלים קמו, ב), דהיינו באותו רגע בעודו בעולם, ולא יעלה על דעתו מה יאכל למחר, אפילו ברוחניות.

טז) אורות הקיום באים בכל רגע בבחינת 'כל הנשמה' וגו', וכאן תשש כוחו כנקיבה, כי בחינת עיגולים המה, על כן יאזור כגבר חלציו בעלמה ויזווגם לשם שמים, או בכח גבורת ארי או בקרני ראם משור.

יז) שלא לאמור דברי תורה לשום אדם, רק המחויב, וגם זה כמי שכפאו שד.

יח) ללמוד הרבה, שזה רצונו. אך עם זה, טוב מעט בכונה, והוא תועלת להגיע לאהבתו, שזה העיקר.

יט) שלא להתעצל בתפילה בכל רגע שיש מקום לזה, גם למעט בתחינות או בהפצרת תפילה.

כ) להתישב בזריזות לפני כל מעשה ומעשה ולימוד תורה.

כא) יזכור בכל עת בחינת 'אני המאיר בקרבו' בהארת מ"ק (-מלכים קדמאין) שזה מתעורר בכל בחינת קבלה, ובאור מ"ה 'אני מחיהו', דהיינו ביטול עצמותו לד', ו'אחת מהנה לא נשברה'(תהלים לד, כא), דהיינו עצם לוז שנקרא בית אל.

כב) עצה טובה להרבות עשיות כל כמה שאפשר, ויזכור שכל אור שבטל, נעשה לו נוקבא מס"א, וזה סוד הזריזות, כמו שכתוב (משלי כו, יד) 'הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו', כי על ידי זה הכסא נהפך חלילה להיות מטה לדבר אחר.

 כג) 'נח איש צדיק' (בראשית ו, ט), פירוש, כל נייחא מצד הקדושה. לכן לא יקפיד אפילו במניעות קדושה, כי מי שאכל שום יחזור וכו', ואדרבא, בסוד נייחא אפשר לעשות תיקון.

כד) לא יכנס לבורסקי, לא יסתכל בעבירות כלל.

כה) עיקר האמונה הוא בנביא אמת, ואפילו ראהו עובר ... חוץ מעבודה זרה, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ט ה"ג-ה). ואם היה שאול מאמין בדברי שמואל הנביא, תיכף היה מחיית עמלק, כי אור האמונה משלמת בעד כל מיני אורות.

כו) בעת העצבות לא יעיין בשום דבר, ואז 'כל אוכל תתעב נפשו' כחולה (עי' תהלים קז, יח), אלא 'ד' ילחם לכם ואתם תחרישון' (שמות יד, יד).