כו) ענין אשת חיל עטרת בעלה, ושנוק׳ היא נקודה א׳ לבד וט״ס באים לה בסוד תוספת, הנה המלכות שהיא שרש התחתונים ממש היא לבדה הנותנת מקום לחשך בהנהגה ולרע ממש, כי אין החסרון מפאת המשפיע לעולם אלא מפאת המקבל ואמנם זה הוא שפלות לה ודאי מצד א׳ אך מצד אחר הוא שבח ועילוי כי אין זה עשוי אלא לגלות יחוד העליון כמבואר למעלה ואין שבחו של האדון ב״ה מתגלה אלא בה ונמצא שמפני כך עשאה האדון ב״ה חסרה בטבעה וחשוכה לתת מקום לרע ממש ולכן היא צריכה תיקונים גדולים מה שאין צריך במשפיע שאינו חסר מצד עצמו אך כשהיא נשלמת וקבלה תיקוניה שיצאה מן הרע ואדרבא החזירה הרע לטוב כמבואר למעלה אז שבחה עולה עד א״ת כי שבחו של האדון ב״ה מתגלה בה וכמ״ש ואז נקראת עטרת בעלה, ולפי שרצה האדון ב״ה בשרש הזה של התחתונים ענין זה ע״כ לא עשאו שלם אדרבא עשאו מוצרך שממה שמגיע לחלקו ממש לא יהיה קבוע בו אלא מעט והשאר יהיה תלוי ביד המשפיע כי הרי אם יזכו התחתונים יקבלו תוספת עיטוריהם ויהיה שבחם מתעלה עד א״ת ואם אין ישארו במדרגתם הפחותה לבד, ואם היו בכל עיטוריהם מעיקרא לא היה נעשה בהם התיקון שצריך להעשות שהרי לא היו עלולים לרע, וע״כ אין בנוק׳ אלא נקודה אחת שרשית והיא אור קטן מאד וט׳ באים לה בסוד תוספת שהם שכלולה והשלמתה ואמנם גם במשפיע יהיה נוסף עוז מפאת ןנ״א:מפארת] תוספת כשרון התחתונים בסוד תנו עוז לאלקים אך אינו אלא תוספת ברכה ויתר שאת להשפיע ברוחה ולא בצמצום והם המוחין דז״א שלפעמים מסתלקים ולפעמים באים אך בתחתונים חסר המציאות עצמו מה שצריך לבנינם כי ע״כ אין בנו' אלא נקודה א׳ ולא עוד אלא שבז״א אינו אלא סילוק אך בנוק׳ הוא הריסת בנין כי המשפיע אינו אלא מונע שפעו, אך התחתונים נהרסים ממש והוא ענין הט״ס שירדו בקליפות.