ט) ענפי א״ק שהם העולמות הנעשים מן האורות היוצאים דרך השערות והחושים שלו, הם ההנהגות שנקבעו אחר חיבור הפנימיות והחיצוניות כנ״ל, והנה אלה ההארות שיוצאות יש בהם בחי׳ אורות וגם בחי׳ כלים בלועים בהם אלא שהם מתבטלים ברוב האור, כי כיון שיוצאים דרך הכלים ודאי הוא שמביאים עמהם מבחינותיהם ולכן אח״כ נעשה בהם הכלי, והנה כל מקום שיש אותיות סימן הוא לכלי או לשרש כלי, והנה באורות דע״ב אין שום אות נזכרת ששם בחי׳ הכלים בלוע לגמרי בתוך האור ואינו עולה בשם כלל, באורות דאזן נזכרת ה׳ אחת והיא שרש כללי לכלי שמתגלה, באורות דחוטם נזכרים ו׳ אלפין שמתחילים להגלות הבחי׳ של הכלי יותר בפרט הבחי׳ היותר דקות שבו אך עדיין הכל הזמנה לבד באורות הפה נזכרים ג״כ ד׳ אלפין שאז מתגלים גם הבחי׳ היותר עבות של הכלי ועוד מתגלים כל הכ״ב אותיות ע״י בטישת האורות חוץ לפה שהרי כל בחי׳ מציאות הכלי מתגלה ובחזרה שמתעלמים האורות ניתן מציאות ממש לכלי (ואע״פ) [ואעפ״כ] הכלי טפל לאורות שהוא כלי א׳ לבד לעשרה אורות ויש בהם כח לסבול אותו בחוזק אורם ולהאירו הרבה, אך באורות העינים יש עשרה כלים נגד עשרה אורות ואז אין כח כ״כ גדול לאורות להאיר בכלים ולתקנם כיון שכבר הכלי שולט בכל בחינותיו בשליטה רבה כל חלק ממנו וכבד הדבר על האורות לזככו זיכוך גדול, אעפ״כ קודם השבירה עדיין לא עזבו האורות את הכלים, אך בשבירה עזבו האורות את הכלים עזיבה ממש ונתחדשה בכלי שבירה וקלקול ואפי׳ שנתקן אח״כ כבר היה מציאות שבירה בעולם ועד שיהיה נתקן תיקון גמור להיות כקודם השבירה וכאלו לא נשברו קופת שרצים תלויה לעולם מאחוריו ואין מצבו שלם אלא כשיהיה נתקן כאלו לא היה קלקול מעולם, והנה כל אלה הם שרש למצבי הגוף והנשמה שמשניהם בנוי האדם, כי הנה היות הגוף שולט הוא חסרון לנשמה כי כפי השליטה שיש לו חסר איזה תיקון יותר בנשמה וכפי אבדו השליטה כן מתעלית הנשמה ועתה ניתנה לו השליטה והושפלה בו הנשמה כדי שיהיה האדם עלול ליצ״ר ואחר תשלום זמן הבחירה, יש לה להתעלות מן השפלות הזה ולהתגבר היא על הגוף ולזככו מדרגה אחר מדרגה עד שישוב להיות מתדבק בה בנשמה התדבקות כ״כ גדול שלא יעלו חסרונותיו בשם כלל ולא יפקדו ויהיה כרוך בה לגמרי להאיר באורה ולידבק בשרש העליון, ויש לדבר הזה הדרגה גדולה, כי עתה הגוף שולט בעה״ז כאיש שורר בביתו והנשמה כגר בארץ ולא עוד אלא שגופניות האדם שהיה יכול להיות עכ״פ מתוקן ולא מקולקל וכמ״ש לע״ל, עכשיו הוא מקולקל וכבהמות נדמה וזה מושרש בעולמות שלאחר השבירה שירידת המ״ק ושבירתם וקלקולם נתנה שרש לשחיתות וקלקול זה באדם ומעשיו, אך גופניות האדם בתיקונו אע״פ שיהיה דרך גופני שהגוף הוא השולט אך שיהיה בטהרה וקדושה כאכילת קדשים ושאר תשמישי קדש, זה מושרש בנקודים קודם השבירה והוא התיקון שיהיה בזמן התחיה שיחזור ב״ן להיות ס״ג כקודם השבידה והיא זיכוך גדול לגופניות אבל עכ״ז אינו אלא גופניות כי עדיין עומדים בעה״ז ואין כאן חידוש העולם כ״א אחר אלף השביעי.
מדרגה ב׳ הוא שיתחיל הגוף לבטל שליטתו והיינו לא שיבטלו כחותיו אלא שיהיה מנושא מכח הנשמה ומה שהיתה הנשמה כגר בארץ והגוף יציבא בארעא יהיה להפך הנשמה היא השולטת והגוף כגר בארץ והרי זה כמרע״ה בשעה שעלה לשמים שלא אבד כחותיו אלא שלא היה משנה ממנהג המדינה וראיה לדבר המלאכים שבאו אצל אברהם שודאי לא אבדו רוחניותם אלא שלא שינו ממנהג המדינה, והענין הוא שבחוקו של משה היה הגופניות ובחק המלאכים הרוחניות והאכילה של המלאכים והעדר האכילה של משה היה מטעם שמבחוץ כדי שלא לשנות, אך לא אבדו את חוקם, וכן באלף השביעי שעדיין לא נתחדש העולם הנה לא יצטרך הגוף לשנות את חוקו אלא שהב״ה עושה כנפים לצדיקים ושטים על פני המים וקדושת הנשמה תכלכל את כובד החומריות שלא יצטרכו הצדיקים לדברי הגופניות אע״פ שעדיין לא נתחדש המציאות ומושרש זה בעולם העקודים שיש שם כלי ממש ולכן יש כאן גוף ממש אלא שהוא נסבל מכח האורות שהם מתפשטים כאיש שורר בביתו והכלי כאורח נטה ללון כלי א׳ לבד שכולל כל הכלים בעצמו אח״כ העולם מתחדש ממש ואז אובד הגוף מה שבחוקו ואובדים חסרונותיו ונשארת הנשמה לבדה שולטת והנה מה שהוא בעה״ז אנחנו יודעים ויכולים להבחין בהבחנה פרטית לכן מאצילות ולמטה נבחין כל פרטי האילן אך מאלף השביעי והלאה לא נדע כ״א בכלל וא״א לדעת עניניהם כמות שהם, רק נדע שהנשמה חוזרת ומתעלית מירידתה והגוף הולך ואובד חסרונותיו ולא תהיה בחינתו שולטת ולפי ההדרגה שאמרנו, הנה יש לו לאבד בתחלה הבחי׳ היותר עבות וישאר כמו שנותן לו שרש עולם החוטם שאין שם אלא הו׳ אלפין כמ"ש ואח״כ לאבד גם היותר דקות ולא ישאר לו כ״א בחי׳ שרשית כללית בלי התפרט כחות כי כך הוא המדה תמיד כלל ופרט, וזה כמו שנותן לו שרש עולם האזן שאין שם רק ה׳ אחת ואח״כ לאבד אפי׳ זאת ולא יגרום שום חשך לנשמה כלל כי לא יהיה שולט הוא אלא כרוך בה לגמרי וטפל אליה והיא מאירה בכל בחינותיה בשלימות וכמו שנותן לו שרש האורות של השערות שאינם מושגים לנו כלל כי אין משיגים במקום שאין בחי׳ גוף מושרשת שם.